הפרופסור אליס שלווי זכתה בפרס ישראל בתחום מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשס"ז. שרת החינוך, יולי תמיר, הודיעה היום על זכייתה בפרס ביחד עם: ג'וינט ישראל, הגבעטרון, דב לאוטמן.

הנימוקים למתן הפרס
כל ימיה פרופ' אליס שלוי מהפכנית ופורצת דרך – באומץ לב, ביושרה אינטלקטואלית ובחזון ארוך טווח. כך בתחום החינוך – כך בהפיכת ביה"ס פלך לבנות בירושלים – לביה"ס הניסויי הראשון בחינוך הדתי שהוא באחת גם דגל מוביל לבתי הספר הדמוקרטיים בישראל. וכך – בתחום החברתי בו הישגה החשוב ביותר הוא הקמת "שדולת הנשים בישראל", בראשה עמדה מייסודה ועד לאחרונה. כאשה שאורח חייה מעוגן בעולמה של המסורת היהודית ראויה העזתה לכל הערכה. זו באה לידי ביטוי בקידום בי"ס דתי הפתוח לדיאלוג עם החברה הישראלית החילונית ובעיצוב הפמיניזם הדתי הנאור. בצד אלה ופעילויות חברתיות אחרות בקידום השיח לדו קיום בין יהודים וערבים מקיימת פרופ' שלוי משך עשרות שנים יצירה אקדמית פוריה. על כל אלה מצאה ועדת השופטים את פרופ' אליס שלוי ראויה לפרס ישראל בתחום מפעל חיים – תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה לשנת תשס"ז.

פרופ' אליס שלוי - קורות חיים
אליס שלוי (לבית מרגליות) נולדה בגרמניה ב-1926, בת למשפחה ציונית דתית שהגרה מגליציה לפני מלחמת העולם הראשונה. אביה, בנציון, היה פעיל הן בקהילה היהודית המזרח אירופאית (בה שימש כגזבר) והן בתנועה הציונית-דתית "מזרחי". הבית היה מרכז לפעילות ציבורית יהודית ובתור שכזה "זכה" לחיפוש מטעם השלטונות זמן קצר אחרי עלייתו של היטלר ב-1933. שבועות מספר לאחר מכן, הגר אבי המשפחה לאנגליה ובמאי 1934 הצליחו שאר בני המשפחה להצטרף אליו. גם באנגליה המשיך בנציון מרגליות בפעילותו הציונית-יהודית הציבורית, ופעילות זו השפיעה רבות על ילדיו, שאף זכו לחינוך יהודי והוראת העברית בין כותלי הבית. כבר מגיל צעיר היה ברור לאליס שלוי שמיום מן הימים תעלה ארצה להצטרף למפעל הציוני ולתרום בו את תרומתה המרבית. הבית היה בית פתוח ומאמה, עקרת הבית, ספגה את הכללים של הכנסת אורחים וסיוע לנזקקים, גם כשהמשפחה עצמה לא נמנתה עם עשירי העיר.
כתלמידה מצטיינת עוד בבתי הספר היסודיים והתיכוניים בהם למדה זכתה אליס שלוי להתקבל לקולג' היוקרתי לנשים, ניונהם, שבאוניברסיטת קיימבריג', שם קבלה את תוארי הב"א והמ"א בספרות אנגלית. באותה תקופה הייתה פעילה באגוד הסטודנטים היהודיים, בו שמשה כחברת ועד וכיו"ר.
היה זה בזמן הלימודים בקיימבריג' שנפגשה לראשונה (ב-1946) עם קבוצת צעירים יוצאי מחנות הריכוז – פגישה שהביאה אותה להחלטה להסב את הכשרתה המקצועית לתחום עבודה סוציאלית, על מנת שעם עלייתה הצפויה ארצה תוכל לעבוד עם אוכלוסייה כזו. לכן, עם סיום לימודי הספרות, המשיכה ל-London School of Economics ללימודי תעודה בעבודה סוציאלית (1947-1949). גם במכללה ידועה זו, בה אחוז הסטודנטים היהודיים היה יחסית גבוה, המשיכה בפעילות ציונית ושמשה כיו"ר האגודה הציונית. באותן שנים גם נבחרה לכהן כגזברית של האגוד הארצי של הסטודנטים היהודיים בבריטניה ובדצמבר 1946 נבחרה לייצג את האגוד בקונגרס הציוני שהתקיים בבזל – הקונגרס הראשון שלאחר מלחמת העולם השניה – מפגש רווי רגשות עזים ולהט ציוני מחודש, שהשפיע רבות על המחשבה הציונית שלה.
שנה לאחר מכן, בדצמבר 1947, ביקרה לראשונה בארץ ובקשה להישאר בה, אך עובדים סוציאליים אתם נפגשה האיצו בה לשוב לאנגליה על מנת לסיים את לימודיה ולעלות ארצה כשבידיה תעודת המוסמך בתחום. כך עשתה ובנובמבר 1949 הגיעה לירושלים, תוך תקווה למצוא בה עבודה מתאימה.
אלא שבאותו זמן הסתבר לה כי הזקוקים לטיפול הסוציאלי כלל לא היו ניצולי שואה אלא עולים חדשים מארצות ערב, ומכיוון שלא ידעה שפה שתאפשר לה להתקשר עם אוכלוסייה זו, לא מצאה עבודה במשך חודשים. בתום תקופה זו נודע לה כי באוניברסיטה העברית (שנפתחה מחדש אחרי ההפסקה של מלחמת השחרור) מחפשים מורים לאנגלית והוצע לה לפנות לראש המחלקה לאנגלית כדי להציג מועמדות. תקוותה הייתה כי לאחר זמן קצר תוכל בכל זאת להשתלב בתחום הסוציאלי.

פעילות בתחום החינוך
אליס שלוי החלה ללמד במחלקה לאנגלית של האוניברסיטה העברית ב-1.1.1950 כאחת מראשוני המורים המעטים שהקימו את המחלקה עם פתיחתה מחדש של האוניברסיטה אחרי מלחמת השחרור והקמת המסגרת ללימודי ב"א. במשך 40 השנה בהן עסקה בהוראת שפה וספרות אנגלית, הגתה חידושים לא מעטים שסייעו להפיכת החוג לאנגלית לאחד המוצלחים ביותר באוניברסיטה. בין 1969 ל-1973, בשליחות האוניברסיטה העברית הקימה ועמדה בראש החוג לאנגלית במכון האוניברסיטאי בבאר שבע (כיום אוניברסיטת בן גוריון שבנגב), שם גם נבחרה כחברת הסנט ובחבר הנאמנים. מ-1973 עד 1976, שמשה כראש המכון לשפות וספרויות באוניברסיטה העברית וגם בתפקיד זה הגתה וביצעה חידושים מרעננים שחיברו בין החוגים השונים הכלולים במכון. במשך כל שנות ההוראה זכתה להוקרה ולהערכה כמורה מצטיינת; ובעת משאל הסטודנטים הראשון שהתקיים במוסד הייתה בין עשרת המרצים שזכו לתואר מורה מצטיין/ת.

אך תרומתה החשובה ביותר של אליס שלוי בשדה החינוך הייתה ללא ספק הפיכת בי"ס "פלך" לבנות לאחד מבתיה"ס המעולים בארץ. בקיץ 1975, כשקבלה על עצמה את ניהול ביה"ס (בהתנדבות) למדו בו כ-60 בנות והוא עמד על סף סגירה עקב החלטת המייסדים (הרב שלום רוזנבליט ורעייתו פנינה) לפרוש מניהולו. במשך 15 שנות ניהולה של אליס, גדל ביה"ס וב-1978 הוכר ע"י משרד החינוך כבי"ס ניסויי – הראשון בחינוך הדתי בארץ. הניסויים התקיימו הן בתחומי תכניות הלימודים ושיטות הלימוד, והן (ובזה אולי הישגו הייחודי ביותר) בתחום הניהול, בו שותפו התלמידות באופן מרבי. אליס שלוי טענה כי הדרך הטובה ביותר ללמד דמוקרטיה מהי הנה בהפיכה ביה"ס עצמו למוסד דמוקרטי ופעלה לפי תפיסה זו, שבזמן יישומה הראשוני, 1976, הייתה מהפכנית ביותר. בי"ס "פלך" הפך תוך זמן קצר ליעד של "עליות לרגל" של מחנכים מכל חלקי הארץ וניתן לומר שהרבה מהחידושים שהגתה ויישמה אליס שלוי בתקופת כהונתה כמנהלת הפכו למקובלים וכמעט מובנים מאליהם במערכת החינוך בארץ (לדוגמא, שילוב עבודה סוציאלית התנדבותית כחלק אינטגרלי בלימודי האזרחות, לימודי אקולוגיה, אינטגרציה של לימודי קודש עם לימודי חול, מפגשים בין תלמידות יהודיות ולא יהודיות – האחרונים בסיוע עירית ירושלים ועוד). מעל לכל חשוב לציין כי ביה"ס דגל במיזוג האוכלוסייה הדתית עם כלל האוכלוסייה בארץ. כחלק מתפיסה זו, חל שינוי דרמתי במס' הבוגרות המתגייסות לצבא ולשירות לאומי משתיים ב-1975 (ביניהן בתה של פרופ' שלוי) לכל הבוגרות. ב-1991 זכה בי"ס פלך ב"פרס החינוך".
ראוי לציין כי ב"פלך" למדו כל התלמידות תורה שבע"פ ברמה גבוהה הדומה לזו של הישיבות התיכוניות. "פלך" היה החלוץ מבין המוסדות המקנים חינוך תורני איכותי לנשים – המוסדות המחוללים מהפיכה בקרב היהדות הציונית הדתית. היום פועלים בירושלים שלושה בתי"ס המנוהלים ע"י מחנכים שעבדו עם אליס שלוי והושפעו עמוקות על ידה: הגב' רחל ליפשיץ ב"בי"ס אמונה לאמנויות", גבי מירי שליסל ב"אור תורה" ברמות וד"ר אריה גייגר בבי"ס "רעות" (וקודם בבי"ס "דרור").
בעבודת כולם ניכרת ההשפעה של "רוח בי"ס 'פלך'" שיצרה אליס שלוי. גם "מדרשת לינדנבאום" לנשים מנוהלת ע"י בוגרת "פלך" שבמשך עשור שמשה כמחנכת בביה"ס עצמו.

פעילותה בתחום החינוך ידועה לשם. היא הניחה יסוד לחינוך מתקדם שהיה לדגם בין בתיה"ס המודרניים, הקרויים "ניסויים" או "פתוחים". אלה הפועלים מתוך זיקה אותנטית לנפש התלמיד. בי"ס "פלך" שייסדה וניהלה בהתנדבות הוכיח, שניתן במסגרת חינוך יהודי דתי, לממש חינוך דמוקרטי, שביסודו אידיאולוגיה של זכויות האדם, חשיבה חופשית, שוויון בין המינים וסובלנות כלפי האחר. בזאת היא תרמה, ותורמת עדיין במסגרות נוספ

ות, להרמת קרנה של היהדות כמערכת ערכים הומנית ומתקדמת.

בשלוש השנים האחרונות (מ-1997 עד יוני 2000) חזרה אליס שלוי לזירת החינוך הפורמלי וקבלה על עצמה את תפקיד הרקטור של "מכון שכטר ללימודי היהדות", המהווה מרכז אקדמי רוחני ואינטלקטואלי של "התנועה המסורתית" בארץ. במכון לומדים קרוב ל-400 סטודנטים, מכל מגזרי האוכלוסייה בארץ, רובם עובדי הוראה בדרגות שונות ובמוסדות שונים – מבתי"ס תיכוניים ועד מכללות. כמו כן מכשיר המכון את הרבנים (גברים ונשים כאחת) עבור "התנועה המסורתית" בארץ ומשמש מוסד בו מבלים תלמידי רבנות מארה"ב, דרום אמריקה והונגריה שנה אחת מתוך לימודיהם.

תרבות ואומנות
כחובבת מוסיקה ותיאטרון, פעלה אליס שלוי במספר מסגרות כדי לקדם את התרבות בבירה. במשך כעשור, מאמצע שנות הששים, שימשה כחברת הועד הירושלמי של "התזמורת הפילהרמונית הישראלית". כדי לשכנע את התזמורת לקיים סדרה שנייה של קונצרטים בירושלים, פעלה ללא לאות לגיוס מנויים חדשים, בעיקר בקרב הסגל האוניברסיטאי וכתוצאה מכך אמנם התקיימה סדרה כזאת במשך מספר שנים.אליס שמשה כחברת ועדת הרפרטואר של "תיאטרון ירושלים" "בתקופת הזוהר" של הנהלתו של אביטל מוסנזון ז"ל וכן כיהנה כחברת הנהלת "תיאטרון החאן". אליס שלוי הייתה בין תומכיה הראשונים של קבוצת התיאטרון הירושלמי במשך למעלה מעשור שמשה כיו"ר הועד הציבורי של להקה חדשנית וחלוצה זו. אליס שימשה כחברה בועד המנהל של "אמנות לעם", של "המועצה לאמנות ותרבות" ושל "בית התפוצות" במשך שנים מספר.

רווחה וקהילה
בסוף 1973, הוזמנה אליס שלוי ע"י ד"ר לואי מילר ז"ל, מי שעמד בראש מח' בריאות הנפש במשרד הבריאות, לעמוד בראש קבוצת אנשי ציבור שתלווה צעירים משכונת קטמון ח' וט' בניסיונם להקים ארגון לשיפור החיים בשכונת מצוקה זו. בניווטה הנבון פעלו בצוותא אנשי השכונה, צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, עובדים סוציאליים וקהילתיים של עירית ירושלים, מנהל בי"ס "מעלה" (שאז שכן בקטמונים) ועוד אנשי מקצוע ואזרחים מן השורה. כתוצאה מכך הוקם ארגון ה-grass roots השכונתי הראשון, "אהל יוסף", אשר לימים שימש כמקור ההשראה לתנועת "האוהלים". אין ספק שבהקמת ארגון המבוסס על עקרון של עזרה עצמית, שמשה הקבוצה דוגמא להרבה מפעלים דומים שקמו בשלושים השנה האחרונות, כגון "סנגור קהילתי" הפועל בקטמונים כיום.

מעמד האשה
עוד בשנות ה-70 המוקדמות החלה אליס שלוי בעיסוק למען נשים, תחילה בעניין התרת עגונות, ביחד עם פנינה פלאי החלוצה בתחום זה. אך ללא ספק הישגה החשוב ביותר בתחום החברתי היה הקמת "שדולת הנשים בישראל", בה שמשה כיו"ר מיום הווסדה ב-1984 ועד לתחילת שנה זו. השדולה הפכה את נושא מעמד האישה לנושא חשוב על סדר היום הלאומי. היא פעלה בדרכים שונות – ייזום חקיקה, התדיינות משפטית, חינוך והעלאת המודעות – על מנת לקדם את מעמד הנשים ורווחתן. ניתן לזקוף לזכותה הרבה מאד מן ההישגים שהושגו בתחום זה בעשור האחרון. השדולה הפכה להיות המרכז ב"ה" הידיעה של פעילות למען נשים. מרכז המידע שלה משמש ציבור רחב, החל מתלמידי ותלמידות בתי"ס המבקשים לכתוב עבודות על מעמד האישה, דרך אנשי תקשורת המתעניינים בנושא וכלה בחברי וחברות כנסת המסתייעים במרכז ובצוות השדולה בכלל כדי ליזום ולקדם חקיקה הנוגעת לנשים. את תרומתה לקדום מעמד האישה בישראל אין צורך לפרט. בעיני רוב הציבור היא היא הכוהנת הגדולה של הפמיניזם הנאור בישראל. כמעט כל הישג בתחום שוויון הנשים בארץ הוא – במישרין או בעקיפין – פרי פעילותה. המהפכה התרבותית והחוקית שעברנו בשנים האחרונות לגבי מעמד האישה, לא הייתה מתרחשת ללא מעורבותה הנמרצת. היא הנהיגה את הפעילות בתחום זה, בשנים הקשות של תחילת המאבק. רק לאחר שהנושא עלה על דרך המלך, העבירה את המשך הפעילות לחניכותיה והתפנתה לנושאים אחרים הדורשים שיפור.

דו קיום ושלום
לאורך כל חייה שמה לה אליס שלוי כמטרה לגשר בין אנשים בעלי רקעים שונים ודעות, לקדם סובלנות הדדית ולהשכין שלום. מאז שנות ה-80 ובמיוחד מאז פרוץ האינתיפדה, אליס שלוי פעילה בנסיון לקדם הבנה בין המגזר היהודי והפלשתינאי, בתוך הארץ ומחוצה לה. ב-1998 השתתפה כמרצה במפגש בין נשים ערביות מן הארץ ומן השטחים לבין יהודיות מן הארץ ומן התפוצות. כתוצאה ממפגש זה הוקמו "בת שלום" היהודי ו"מרכז הנשים" במזרח ירושלים, המהווים דוגמא מובהקת של שיתוף פעולה החייב להוות יסוד לשלום בין עמים.

פרסומים הרצאות ופעולות הסברה
בנוסף על הפעילות הרבה בתחומים ציבוריים שונים, הספיקה אליס שלוי להוציא לאור שני ספרים בתחום הספרות האנגלית, אחד מהם ספר על יצירות שקספיר (1964) המשמש היום כספר העברי המקיף היחידי על מחבר חשוב זה. מאמרים רבים בנושאים אקטואליים פורסמו בכתבי עת בארץ ובחו"ל, רבים מהם בענייני נשים. ביניהם גם חוברת כללית על נשים בישראל, שפורסמה על ידי "הקרן החדשה בישראל".
אליס שלוי היא מרצה מבוקשת בפני צבורים שונים, בארץ ובחו"ל. השתתפה בכנסים בינלאומיים, הופיעה בטלביזיה ובמשך כשלוש שנים הייתה אורחת חודשית קבועה בתכנית הבוקר של "קול ישראל", "עמדה". ניתן לומר כי בפעילות זו הצליחה להבהיר לאנשים רבים מאד את המצב בישראל, את הפוליטיקה והחברה בארץ ובמיוחד שמשה שופר לציבור הנשים שבעד זכויותיהן פעלה כה רבות.
ב-1998 הופק סרט אודות תולדות חייה, בהזמנת "קרן דורות" האמריקאית. סרט זה הוקרן הן ברשת הטלביזיה בארה"ב והן בסינמטק הירושלמי, שם זכה לתגובות כה אוהדות עד כי הוקרן שנית על פי בקשת הקהל. הסרט (ואליס עצמה) הוזמנו להשתתף ב"פסטיבל הסרטים היהודיים" בברלין בקיץ 2000 – אירוע שהיווה את שובה לראשונה מאז 1934 לארץ בה נולדה. יש לציין כי באירוע זה זכתה לתשואות ממושכות מצד הקהל שהיה מורכב ברובו מלא יהודים.

שלושה "כבודים" של השנה הנוכחית
1. "פרס ע"ש אליס סלומון" (מייסדת ביה"ס הראשון לעבודה סוציאלית באירופה) שהוענק לה ע"י ביה"ס לעבודה סוציאלית ופדגוגיה ע"ש אליס סלומון, ברלין, במאי 2001.
 תואר "דוקטור לשם כבוד" של ה-Hebrew Union College שהוענק לה גם הוא במאי 2001.
2. תואר "דוקטור לשם כבוד" של "מכון וייצמן" למדע שיוענק לה בנובמבר 2001.
כמו-כן התבקשה לשמש כיו"ר של מועצה צבורית-אקדמית אשר אמורה ללוות את הארגון "קול בשכונות" – ארגון פעילי שכונות עוני ועיירות פיתוח החותרים ליצור חברה שוויונית יותר.

חיי המשפחה
באוקטובר 1950 נישאה אליס מרגליות למשה שלוי, שעלה מארה"ב באותה תקופה שבה היא עלתה. להם ששה ילדים, 3 בנים ו-3 בנות הממשיכים את המסורת המשפחתית של פעולות למען הכלל. בנה הבכור יואל ואשתו היו בין מקימי בתיה"ס "דרור" ו"רעות" (ששניהם פועלים לפי "רוח פלך"). בנה מיכה שימש במשך שנים מספר כמנהל "ביה"ס הניסויי" בירושלים וכיום מנהל את פעילות הנוער של "אגודת אתגרים". בתה דיצה פעילה ביותר ב"ביה"ס הממלכתי דתי במעון ציון". הבת השניה – חפציבה משמשת כמורה לתרפיה במוסיקה ב"בי"ס פרנקל". יש במשפחה מודעות רבה לבעיות החברתיות של הארץ ולצורך בפעילות ציבורית למען "תיקון עולם".

כפי שמעידים קורות חייה, אליס שלוי זכתה להערכה, הערצה וכבוד רב הן בארץ והן בחו"ל, על פעילותה הרבגונית לטובת החברה. ארבעה מוסדות להשכלה גבוהה העניקו לה תארי דוקטור לשם כבוד, ביניהם אוניברסיטת Brown היוקרתית בארה"ב. ארגונים שונים – ביניהם ארגונים מזרמים שונים ביהדות – העניקו לה פרסים ואותות כבוד יוקרתיים. יהי זה אך הולם שגם מדינת ישראל תכיר בתרומתה וסגולותיה ותעניק לה את גולת הכותרת – פרס ישראל על מפעל חייה.