עו"ד שלמה כהן, ששימש כראש לשכת עורכי הדין, הגיש נגד עיתון "גלובס", המו"ל והכתבת, תביעה בסך מליון ש"ח בגין הוצאת לשון הרע בכתבה שפורסמה בעיתון.

הכתבה עסקה במינוי 4 שופטים לבית המשפט המחוזי, וביניהם השופטת רות רונן, הנשואה למנכ"ל חברת קומברס. נכתב כי "למרות שקשה למצוא מילה רעה על מינויה של רונן, לשונות רעות תמיד יש...והבוקר כבר הופרחו לחלל האוויר שמועות דמיוניות: 'מינויה של רונן הובטח בעקבות הבטחות שנתן ברגמן (בן זוגה. ח.ר.) לראש לשכת עוה"ד, עו"ד שלמה כהן  להעביר אליו תיקים של קומברס'. עד כדי כך מובן, שאין לכך שום בסיס". בנוסף, תחת תמונתה של השופטת רונן צוין "רות רונן, גב' קומברס".
כב' השופטת אושרי פרוסטֿֿפרנקל קיבלה את התביעה לעניין חבות הנתבעים וקבעה כך:

אין חולק כי הכתבה פורסמה בעיתון גלובס, המופץ מדי יום בקרב עשרות אלפי קוראים ובדואר אלקטרוני ואתר אינטרנט. אין חולק כי לא נעשה כל בירור בדבר אמיתות הפרסום ולא נעשתה פנייה לתובע לקבלת תגובתו.

מיד לאחר פרסום הכתבה ולאחר פניית התובע לעיתון בדרישת התנצלות, פרסם העיתון בתחתית עמוד צדדי הבהרה והתנצלות שלא כללה אלמנטים שביקש התובע לכלול בה, לא הזכירה את שם התובע ולא התנצלות בפניו.

מהי לשון הרע?
סעיף 1 לחוק לשון הרע מגדיר מהי לשון הרע.
 
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –
(1)  להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; 
(2)  לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)  לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינוי או נטייתו המינית;
   
המבחן שיקבע אם הכתבה מהווה לשון הרע הינו אובייקטיבי - מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מיחס למילים. אין צורך להוכיח כי הפגיעות הפוטנציאליות המפורטות בסעיף 1 לחוק

התקיימו בפועל.

על המפרסם להשתמש בחופש הביטוי במידתיות הראויה ובאיזון הראוי שבין פרסום ידיעה בעיתון וזכות הציבור לדעת מול פגיעה בשמו הטוב של התובע. מדובר בפרסום שמועה, שלטענת הנתבעים הוזכרה בשיחה בין שני שופטים ו/או בין שופט לאישיות משפטית, כאשר ברור כי השמועה שקרית והיא מייחסת לתובע מעשים פליליים של שוחד.

טענת הנתבעים לזכות הציבור לדעת שהשמועה קיימת ואינה נכונה, בטלה בששים, נוכח פרסום עצם קיום השמועה השקרית  וחשיפתה בפני קהל הקוראים העצום של העיתון. בפרסום שמועה תוך הסתייגות כי מדובר בשמועה, כשמדובר במידע מכפיש או מזיק - הנזק נעשה גם אם קיימת הסתייגות.

השופטת קיבלה את טענת התובע כי פרסום הטענה העובדתית שהתובע הינו מושא לשמועה רעה ושקרית, יש בה כדי לפגוע בו והיא לשון הרע נגדו, עלולה לבזותו ולהשפילו, לפגוע בשמו הטוב ובעיסוקו, ועלולה לעורר בלב הקורא חשדות לגבי טוהר המידות של התובע. "פרסום עצם קיום השמועה ותוכנה בכתבה בצירוף הכיתוב  "רות רונן גברת קומברס", מוביל למסקנה היחידה כי הוא מהווה לשון הרע נגד התובע."

האם עומדות לנתבעים ההגנות מכוח החוק?

לגרסת הנתבעים בפרסום השמועה היה אמת. השופטת קבעה כי על הנתבעים, הטוענים לקיום השמועה מוטל נטל ההוכחה, ברם הם הסתירו את מקור השמועה כך שלא הוכיחו את עצם קיום השמועה. 

לטענת הנתבעים היה עניין ציבורי בפרסום סביב הליך בחירת השופטים. השופטת קבעה כי בפרסום השמועה אין כל אינטרס חברתי המצדיק לפרסמה למרות לשון הרע שבה. הנתבעים לא הוכיחו כי הפרסום נעשה בתום לב, הם לא נקטו באמצעים סבירים, כדי להיווכח אם יש אמת בשמועה ולא פנו לתובע לקבל תגובתו. עולה כי לא עומדת לנתבעים הגנת תום הלב.

לאור זאת, התביעה לעניין חבות הנתבעים התקבלה. שאלת הנזק תוכרע בהמשך.