היתה זו הפעם הראשונה שלה עימו למרות שכבר היה לה יתרון קל עליו. היא ידעה זה זמן רב כל שריר בגופו העליון שזע במאמץ, חטוב מעמל היום. בחורף לבש סרבל ירקרק כעיניו ובקיץ היה מתחיל עבודתו בגופיה לבנה אותה פשט כשהחל לחוש את החום העולה בחדר. היה זה השיפוצניק שמצאה בדפי זהב. היא הסתקרנה מהניסוח שנכתב שחור על גבי לבן, מילה במילה: "יוסי - משפץ ומתקן כל דבר, זע או נח באחריות".

סקרנותה מהנוסח המיוחד, שכה שונה היה מכל קודמיו, גרמה לה להרים את הטלפון. לאחר מספר ניסיונות בהן הקו היה תפוס היא שמעה את הקול,שליווה אותה עוד שנים רבות: "שלום מדבר יוסי, למקום הנכון הגעת פתרון לכל מצב מצאת". אהבה את אשר שמעה ולקחה אותו לעבוד אצלה בבית. שיפוץ כללי היא ביקשה. הוא נתן לה מילה של גבר וקיים כל שהבטיח, גם זע וגם נח במחיר חבילה.
 
יוסי השקיע ימים כלילות בשיפוץ והיא מצאה תמיד תירוצים להישאר בבית כשעבד. הוא משח במכחול ובצבע, היא ניקתה אחריו את הכתמים שנשרו על הרצפה. הוא גרד בשפכטל את שאריות הטפט, היא מיהרה לטאטא אחריו. כך חדר אחר חדר, בסדר אותו תכננה, בקפדנות במחשבה שחדר השינה יישאר החדר האחרון. היא עדיין לא ידעה אלו גוונים הוא יקבל. גוונים לבנים וחיוורים או גוונים של רוך, רוגע וחום.

הגשם בחוץ לא פסק מרדת. הפסקות החשמל המרובות הטרידו אותה, אך יוסי צחק מכל העניין והמשיך לעבוד. "יותר טוב, כך לא תראי את הפאשלות שלי", אמר.
"שלך?" ופלטה בלי כוונה, "אתה מושלם אתה, הלוואי ו...".
"הלוואי ו...", המשיך יוסי. ה"הלוואי" הפך למציאות והמציאות עלתה על כל דמיון. האפלה בחדר אפשרה לה להתענג מכל רגע ורגע. היא שכחה את קיומה והרגישה כמרחפת וכל נגיעה בו בה וכל נגיעה בה בו, הגבירה עוד ועוד את חשקה. היא התמסרה לגמרי לגופו וידעה מקרוב כל שריר ושריר למעלה ולמטה. 

החשיכה התחלפה לפתע באור והיא הרגישה איך צלקות העבר שבלטו במיוחד בשפלי בטנה הרופסת, החלו להזדחל בארסיות לתודעתה והיא נרתעה. 
יוסי לא הבין את התפנית החדה שביצעה ורק הביט בה בשתיקה כמצפה להסבר שאחר לבוא. היא קלטה שהיא עדיין במערומיה ושכעת לראשונה הוא רואה אותה כך.

חשופה ללא מגן, ללא בגד שיסתיר את שדיה וחמוקיה המלאים, את הצלקת שהותירה בה סכין המנתח בניתוח הקיסרי. אושר רב היה אושרה כשנולד בנה, אך אז מי התרגש מאותה הצלקת? נכון היא בלטה על רקע הבטן שנותרה לאחר הלידה, אך קיבלה משמעות כל כך שונה כשבלטה על רקע בטנה הגדולה שטפחה יותר ויותר במשך השנים.
היא התביישה והבושה גרמה לה להסמיק. אדומות היו

לחייה כשני תפוחים בשלים, יותר מדי בשלים. עכשיו גם התביישה בזה ואט, אט הצליחה לגרור את השמיכה שנפלה לפני דקות מספר בלהט התשוקה לרצפה. היא כסתה את עצמה ורק רגלה הימנית נותרה חשופה, חשופה כמו נפשה.

ושוב הפסקת חשמל. "תודה לאל בדיוק בזמן", חשבה. "עכשיו אוכל להתלבש בחסות החשיכה ולהסביר ליוסי מה בדיוק קרה". האור נדלק שוב, אך יוסי כבר לא היה לצידה ואף לא בשום חדר אחר בבית. ימים רבים לאחר מכן לא העזה להרים אליו טלפון ותוכן פחיות הצבע התייבש במהירות. ימים חלפו והיא מצאה שיפוצניק אחר שסיים את העבודה וצבע בצבע לבן את קיר חדר השינה, לבן סטנדרטי שלא משאיר רושם.

היא שכחה מיוסי אך לא שכחה את אשר חוותה עימו. עתה נוספה צלקת לא לגופה, אלא לנשמתה. הזיכרון מאותו לילה רדף אותה יותר ויותר והתחדד עם כל בחור אותו הביאה לחדר השינה. באפילה הכל היה טוב מאד ואפילו מצויין, באור השתנה הכול. לבסוף החליטה לחדול ולהניח לעצמה לשקוע מאחורי החיץ והחומה שאותם בנתה, ממש באומנות.

שנים חלפו והיא התקדמה במקום העבודה וקיבלה תפקיד ניהולי. יום אחד במסגרת תפקידה היה עליה לראיין אבות בית ולחדר ניכנס יוסי. ליבה החל להלום בחוזקה וכמו בסרט שהריצו אותו אחורה במהירות היא נזכרה באותו הרגע שכל כך הביך אותה. יוסי אף הוא זיהה אותה אבל מחמת המעמד לא אמר דבר. המתח באוויר הורגש לכל אורך שיחתם העניינית בנושאי העבודה עצמה. היא אמרה משפט בקול ובליבה חרישית יצא משפט אחר, היא ניסתה לדבר בקול סמכותי ובליבה יצאו משפטים מהוססים.
היא חשה בטחון רב בכסא המנהלים במשרד המפואר, בבגדיה המעומלנים אך בבטנה חשה פרפורים והתכווצויות כמו אלו שקיבלה כשראה אותה אז במערומיה.

מבטו של יוסי היה חודר ושואל כאחד, מבט שלא עומד להניח לה הפעם. היא ידעה שנקרתה לפניה ההזדמנות והפעם אם תפשל יהא זה לתמיד. היא החליטה לפשוט את כל מנגנוני ההגנה שכה התמידה בבנייתם. בקול ענוג היא שמעה את עצמה אומרת: "זה עדיין זע או נח באחריות"?
יוסי הופתע לרגע וחייך: "את עדיין זוכרת? יפה... יפה..."
יוסי לא קיבל את העבודה, שיפוצניק אחר קיבל את העבודה, אך יוסי קיבל הרבה יותר וגם היא. היא הסבירה והוא הבין שהשיפוץ שלה לא היה רק חיצוני ונדרש היה לו הרבה זמן מעבר לשיפוץ חדר כזה או אחר. כל העכבות שלה הוסרו בזכותו והוא העניק לה צבעים שהיא לא ידעה קודם. יחד צבעו את ביתם המשותף בצבעי חום ואהבה, צבעים רכים וענוגים.