"איך מגיעים לפעול מתוך הייעוד שלנו?" או "איך הפכתי למלאכית?"

ביומה השני של סדנת "היכולות של האישה", עזרה ד"ר קרול מקול לכל אישה לבחור את "החלטת החיים" שלה, אותה מחשבה מגבילה, שמונעת מאיתנו מלהגשים את עצמינו. באופן מפתיע ברגע שהפכתי מודעת לה, היא עוזרת לי להבהיר הרבה קונפליקטים פנימיים שלי, ונוסכת בי מעין תחושת שקט פנימי.

בהמשך ד"ר מקול  עשתה אבחנה בין הצד האנושי שלנו (ה- HUMAN) לבין הצד הנוכח שלנו (ה-BEING), כשלדבריה יש מלחמה בלתי פוסקת בין שני צדדים אלו, כשהאנושי עוסק בכל הדברים שמקרקעים אותנו וגורמים לנו לפעול מתוך החלטת החיים, ולא מתוך הייעוד שלנו. בצד האנושי אפשר למצוא את הפחד, התגובות האוטומטיות, דפוסי התנהגות, הדרמות, המאמצים, המאבקים, ההתנגדויות, ההתלבטויות, המחשבות המנוגדות שצפות בתוכנו: זה טוב? זה רע?, האם כדאי לעשות זאת?, פה מתקיימים גם המבקר הפנימי שלנו, השופט, הקנאי, ההגיוני והמאשים.
המילה "אשמה", היא מילה מאוד חזקה אצל נשים, מציינת מקול, ומוסיפה כי רגשות אשם אצל נשים, מייצרות, פיזית, רעלים בגוף, ולאורך שנים יכולות לגרום למחלות שונות ולכן צריך להימנע מהם כמובן.
מנגד בצד של ה"נוכח" שממנו אנו צריכות לפעול, קיימים האהבה, השלווה, ההקשבה, הרוגע, המודעות, הנוחות, הבחירה, הקבלה, החופש, הידיעה, ההתחשבות, השירות, האותנטיות, הכבוד, הפרודקטיביות והיצירתיות. 
בשלב הזה התוודענו לחלק העצמתי ביותר בסדנה המכונה "כיסא המלאך". באופן אינטואיטיבי בוחרת מקול 6 נשים שמתבקשות לשבת בכיסאות מול כל הקבוצה. האולם מסודר כמעין "בית משפט" כשמרבית הנשים יושבות במעין חצי מעגל מול הנשים שנבחרו, ומקול ובתה אנה יושבות במרכז החדר מול הנשים שנבחרו. ככל שאנסה לתאר את מה שקרה בשעות הבאות בסדנה, זה יישמע בדיוני ואולי מוזר לאנשים שלא היו שם. התהליך נקרא "לייזר קוצ'ינג", שיטה מיוחדת שפיתחה מקול, שבה היא פונה בכל פעם לאישה אחת מתוך השש, ועל ידי סדרה של שאלות ממוקדות מאוד, מגיעה בתוך דקות ספורות למקומות רגישים וכואבים, שבהם נמצאת החסימה של אותה אישה. במקצועיות ורגישות ותוך הקפדה על שמירת כבודה ורצונה של האישה שנמצאת במוקד, מקול ואנה, מנהלות את השיחה איתה, ומאפשרות לה להשתחרר ממועקה מסוימת. אף אחת מהנשים לא יודעת על מה היא הולכת לדבר, ואיזה כיוון תיקח השיחה, אשת עסקים מצליחה, מובלת לשיחה על יחסיה עם אמה, שאף היא נמצאת בסדנה, אישה בשנות העשרים לחייה שבאה מתחום ההיטק  מגיעה לדבר על יחסיה עם גברים בחייה, חוסר הערכתה לנשים, והתחברותה לצד הגברי שלה יותר מאשר לצד הנשי, אחרת מובלת על ידי השאלות לדבר על הבדידות בחייה, ורצונה בזוגיות, אחרת על תקיעות מסוימת בקריירה שלה ואי יכולה לפרוץ קדימה מבחינה עסקית, אחת על תחושת הדחייה שהיא חשה כילדה, בשל מחלתו של אחיה הצעיר ממנה ב-18 חודשים שגרמה לה לחוש לא חשובה כל חייה. כל שיחה מרגשת ומרתקת מקודמתה. כל אחת מהן מקבלת ממקול "שיעורי בית" בהתאם לנושא שעלה, וזה בדרך כלל התמודדות עם דבר שמאוד קשה לה לעשות, ויחד עם זאת  זה בדיוק הדבר, שיוביל אותה לפריצת דרך בחייה. 

באופן מוזר ומד

הים כאחד, אני איכשהו מוצאת את עצמי כמעט בכל שיחה עם אחת הנשים, ולוקחת ממנה משהו לעצמי ולחיי. מה שנראה בהתחלה כמו "כיסא חשמלי" מפחיד ומרתיע, לשבת מול קבוצה של מעל מאה נשים ולענות לשאלות אינטימיות על חיי, נראה לפתע כמתנה גדולה שנשים אלה לוקחות איתן לחיים מהסדנה, יוצאת הדופן הזו. לאחר שמסיימים עם 6 הנשים, חוזרים לעבודה בקבוצות לדבר ולעבד את מה שחווינו. משיחות שניהלתי בהפסקות הקפה עם חלק מהנשים שהיו במוקד, נדמה שהן חשו כאילו נטל כבד הוסר מכתפיהן וליבותיהן. כל אחת מהן זוכה לחיבוקים והכרת תודה משאר הנשים ששימשו כקהל.

בסופו של היום השני כשחזרתי לביתי חשתי סחוטה פיזית ורגשית. שיחזרתי חלק מהשיחות עם "המלאכיות", שהייתי עדה להן, וצפו בי מחשבות ורגשות, שבלבלו אותי.  למחרת כששוחחתי עם חברות בקבוצה שלי התברר לי שלא הייתי היחידה שחשה כך. כשהעלינו את זה בפני שרה, היא בהחלט הבינה על מה אנחנו מדברות ואמרה שזה חלק מהתהליך שאנו עוברות, שבו דברים מהעבר צפים בעקבות החוויות החזקות שאנו עוברות בסדנה, וזה בסדר גמור שזה כך. צריך ללמוד לקבל ולהכיל, וכעת אנו מקבלות גם כלים, כיצד להתמודד עם הדברים הללו. גם היום, כמו ביום הראשון, אנחנו מקבלות שיעורי בית. והפעם סדרה של שאלות ממוקדות, שהתשובות עליהן אמורות לקרב אותנו לתשובה מהו ייעודנו בחיים. שוב, לא אפרט את כל השאלות, אבל שאלה לדוגמא שכל אחת יכולה להרהר בה בדרך היא :"מה היית עושה גם אם לא היו משלמים לך עליו כסף עד סוף ימייך?"
הגענו ליום השלישי והאחרון של הסדנה. מקול הודיעה שהיום ייבחרו עוד 7 נשים לכיסא המלאכים, והתחושה היא שכולן מקוות שהן תיבחרנה לכיסא . גם אני. לשאלה כיצד היא בוחרת את הנשים, עונה מקול כי השמות שלהן פשוט צפים לה בתודעה, וכי כל אישה שנבחרת מייצגת למעשה קבוצה גדולה של נשים בחדר שנמצאות במקום דומה, או מתמודדות עם אותו נושא, ולמעשה "המלאכית" עושה שירות, לאותן נשים, בכך שהיא מוכנה להיחשף ולשתף פעולה.

לאחר עבודה קצרה במעגלי הקבוצות המצומצמות, הייתה ציפייה דרוכה בחדר לקראת החלק של "כיסא המלאכית". משום מה הייתה לי תחושה שאני אהיה אחת מ-7 הנשים שייבחרו היום (אינטואיציה –כבר אמרנו?). וכך היה.  אני הייתי הרביעית. השיחה בינינו ארכה כ-20 דקות. מקול הצליפה בי שאלות חדות וממוקדות, שמהן נדמה היה כאילו באורח פלאי היא מכירה אותי ואת סיפור חיי האישים והמקצועיים. מה שכמובן אינו נכון. לא על כל השאלות היה לי קל ונוח להשיב, ויחד עם זאת, אשתף אתכן שזו היתה אחת החוויות החזקות והמעצימות בחיי, ויצאת ממנה בתחושה של ניצחון ושלווה פנימית. הכיוון שלי כיום ברור לי מאי פעם, ואני מודעת לכך שהדרך לשם עדיין ארוכה. אבל, היי... אני בדרך, וזה כשלעצמו מרגיש נהדר. 

____________________________

היכולות של האישה- חלק א'
היכולות של האישה- חלק ב'