מאחר ואני מתקשה לתאר דמות, החלטתי להציג בפניכם את התמונה של הדודה שלי, שכולם קראו לה טנטי ריצי, ועליה אכתוב בהמשך.
טנטי ריצי
ריצי גרה רוב שנות חייה, בטימישוורה שברומניה. היא לעולם לא נישאה, למרות שהיו לה מספר הזדמנויות לכך. למה? האמת, אינני יודעת במדויק מה הסיבה לכך.
טנטי ריצי הייתה כתבנית מעולה. על מהירות ההדפסה שלה, בעשר אצבעות, היא קבלה פרסים רבים, בכל מיני תחרויות הדפסה על מכונת כתיבה, בהם היא השתתפה.
כשאמא שלה, סבתא שלי, חלתה, היא טיפלה בה במסירות רבה עד יום מותה.
כל חייה היה לטנטי ריצי חלום, לנסוע לטייל ולבקר בארצות וערים ברחבי העולם. לצערה, היא אף פעם לא הצליחה לממש את חלומה.
בבית, היה לה אטלס גדול בו הייתה נוהגת לדפדף ולחלום בהקיץ על כל אותם מקומות רחוקים שלא הצליחה לבקר בהם. יום אחד היא הייתה "פה" ולמחרת הייתה "שם" מדמיינת לעצמה איך נראות אותן ארצות וערים מבלתי מושגים.
טנטי ריצי נפטרה לפני שנים רבות מבלי לממש את החלום
שלה ולו פעם אחת.
אני ובעלי אוהבים לטייל, ומטיילים הרבה בעולם. אנחנו הצלחנו לממש את החלום שטנטי ריצי כה רצתה להגשים. בטיולים שלנו חשבנו רבות על הדודה שלי וחיפשנו דרך איך לגרום לה לראות, ממקומה שם למעלה, את כל המקומות שבהם אנחנו מבקרים.
באחד הטיולים נכנסנו לכנסיה אחת, שבה ראינו נרות רבים, בכל מיני גדלים דולקים. תמורת סכום סמלי אפשר היה לקנות נר ולהניח אותו לצד שאר הנרות בכנסיה.
לפתע, בראש שנינו עברה אותה מחשבה, להדליק נר, או נכון יותר, לשלוח מסר לטנטי ריצי ולסמן לה באיזה עיר אנחנו נמצאים. כך, היא תוכל שם למעלה, לחפש באטלס הגדול שלה את המקום בו אנחנו נמצאים ויחד אתנו לבקר באותו מקום.
מאז עשינו לעצמנו הרגל ובכל מקום שאנחנו נמצאים, אנחנו נכנסים לכנסיה או לכל מקום אחר שבו אפשר להדליק נר ואנחנו שולחים לה "מסר", שאנחנו כאן.
לפעמים אנחנו שומעים אותה מתפלאת על כך שהיא לא שמעה על המקום בו אנחנו מבקרים, אבל אנחנו יודעים שהיא שמחה שסוף סוף בעזרת הנרות שאנחנו מדליקים לה היא מגשימה את החלום הישן שלה.