יום ראשון, הגעתי ליום הראשון שלי של טרום ההתמחות במשרד עו"ד גדול ודי מוכר, ושם הוא עמד עו"ד, בחור יפה תואר, גבוה, מרשים, לבוש במיטב המותגים עם חיוך מקסים, שחשף שיניים נוצצות. הכירו בינינו, חייכנו, לחצנו ידיים, והסתבר לי כי אנחנו עומדים לעבוד ביחד, הצטרפתי למחלקה שבה הוא עובד.
כשרק הגעתי הוא היה בקשר עם מישהי ואני גם כן הייתי בקשר עם מישהו. כעבור זמן מה שנינו סיימנו (כל אחד מסיבותיו שלו) את הקשרים. עם הזמן למדנו להכיר האחד את השניה (ככה זה כשעובדים כ- 10 שעות בממוצע ביחד מדי יום ביומו). החלו להשאל כל מיני שאלות, הופנו מבטים, חיוכים ואפילו כל אחד פנה לגורמים מקשרים, כדי שיבדוק מה דעתו/ה על השני/ה. עבר זמן מה הועלו מספר חששות (לגיטימיים ביותר, הרי אנחנו עובדים ביחד כל יום כל היום, מה יקרה במידה וזה לא יסתדר, איך נמשיך לעבוד ביחד עוד שנה שלמה). יחד עם זאת, אמרתי אני מעוניינת, התחושה שלי היתה שזה זה, זהו האחד, הנסיך, האביר, המושלם.

הוא הסס (כך נמסר לי וכך אף הרגשתי) מאותן הנסיבות הליגיטימיות. גיליתי כי הוא אדם מאד מחושב והוא מעוניין לשקול את צעדיו באופן זהיר, כדי שחלילה אף צד לא יפגע כי הרי את הנעשה, במקרה הזה, אין להשיב. חיכיתי, המתנתי, קיוויתי, האמנתי, שלחתי, שאלתי, חייכתי... (: והגיע הרגע הגדול, הוא הציע להפגש מעבר לשעות העבודה ואני כמובן הסכמתי.
לא היתה מאושרת ממני על פני האדמה, התלבשתי במיטב מחלצותי, אספתי את שיערי (כי ידעתי שכך הוא אוהב, הרי הוא סיפר לי בשעות השיחה המרובות שהיו לנו בעבודה), התאפרתי באופן טבעי ומעודן, התבשמתי בניחוח סקסי ומיוחד וקיוויתי, האמנתי וציפיתי... ואכן כך היה ישבנו בבר, צחקנו, שתינו, נהננו, נגענו, הבטנו, החמאנו ובסוף הפגישה כשכבר ישבנו עוד כשעתיים ברכב ודברנו, זה קרה... הנשיקה, מושלמת שאין לתארה במילים, השפתיים התאימו זו לזו באופן מושלם, הלשונות פעלו בהרמוניה שאין כמותה, הכימיה, ובעיקר התחושה, ההרגשה, החמימות הנעימה, דפיקות הלב המואצות... שוחחנו מעט על הדילמה העומדת בפנינו, הוא שטח בפני את חששותיו, שוב כשהוא פועל וחושב מתוך שכלתנות גרידא ובניסיון נואש להתעלם מתחושותיו ורגשותיו.
הקשבתי, חייכתי, עניתי "בוא ננסה, נזרום, נראה..." בוקר למחרת, בקושי רב הצלחתי לסחוב את עצמי מן המיטה, הלו ישנתי רק כשלוש שעות ולפני עומד יום מתיש ונורא, או שמא לא אין זה כך, כי עמדתי לפגוש את אהבת חיי, את האביר שלי, הנסיך על הסוס הלבן.
הגעתי למשרד עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן ומאושרת שאין כמותה. והנה הוא ממולי, מדהים, חייכני, שולח יד, נוגע (באופן רשמי, כדי שחלילה לא יתגלה הדבר, אך רק כלפי חוץ, מבפנים המגע היה חם ונעים) והבנתי שאכן זה קורה, זה מתממש, אמש לא היה חלום, זוהי המציאות שטופחת לי בקצב ורינה על שכמתי.

וכך עברו להם מספר חודשים קסומים ומדהימים. במשך חצי שנה כלל לא האמנתי שאכן זהו גורלי שאכן יוצאת אני עם מושא ליבי, התחברתי והתחבבתי על משפחתו המקסימה. והוא הפך במהרה לבן בית אצלנו בביתנו הקט. ומי היה מאמין שכעבור כשבעה חודשים אנחנו העו"ד והמתמחה עברנו לגור ביחד בדירה קטנה ונעימה באחד המגדלים היוקרתיים המצויים במרכז תל אביב.
היתה שמחה, האהבה פרחה, ניצוצות עפו, אפילו העזנו דברנו על חתונה (והעלנו שמות לילדים). מובן וברור לכל בר דעת, כי אין זוגיות ותקשורת בין שניים ללא שום חיכוכים, ויכוחים וקשיים, אך שרדנו ועמדנו בהם יפה וללא כל בושה. ואכן כך היה...

אולם יום בהיר אחד התגלתה בעיה, קושי מסויים, איזשהו מום, פגם... הגיעה שעת האמת, שעת המבחן, הרי כל מערכת יחסים נתקלת בקשיים. חיינו אינם צפויים ומדי יום אנו נתקלים במהמורות לפעמים הן קטנות ולפעמים הן תהומיות. באותו יום המהמורה היתה תהומית, נתגלה מום, ככל הנראה, גנטי. מה שאוזני הכואבות שמעו באותם שלושה ימים - אבחנות, גילויים, השערות, אפשרויות - מוטב ועדיף כי לא אלאה אתכם בפרטים אלו שאינם נעימים ואף אינם משמחים.
המומה וכאובה לא ידעתי מה לעשות, הרי אני צעירה (בת 25 בסך הכל, אז), מה זאת אומרת אפשרות לכדורים לכל החיים, מה פשר הדבר ייתכן ותזדקקי לניתוח חזה פתוח, ולהתחיל כבר מהיום באשפוז לזמן מה? הרי אני צריכה לסיים את ההתמחות ולגשת למבחני הלשכה, מצטערת יש לי תוכניות לחיים! מה הכוונה צריך לו

ודא שאין המדובר הוא בנוסף גם במחלה הנוראה? לא מספיק הפגם הגנטי?!, לא מספיק שגופי פתח חזית נגדי?

ימים נוראיים של הרבה קשיים, תהיות, אי וודאות, חוסר הבנה, בלבול, חוסר הקשבה, הדחקה, חוסר רצון להפנים, להבין, ל ה א מ י ן (במי ולמה)!! והנשמה הטובה שלי, החצי השני שלי, האביר על הסוס הלבן, נסיך חלומותיי, שותפי לחיים - מה עשה? ובכן ידידיי, זוכרים את החששות שהיו לו בכל הנוגע לקשר עימי, בעקבות סביבת העבודה, הרי כבר אז היתה צריכה להדלק אצלי הנורה האדומה - בחור בן 33, רווק שמעולם לא חווה קשר, לא היה שותף בזוגיות, שותפות, למעט פעם אחת בכל חייו הבוגרים וגם זה היה כ- 10 שנים לפני כן.
הרי ידעתי ועם הזמן גיליתי כי הוא מחושב באופן מוחלט, שכלתני, פועל בקור רוח וכמובן מהסס, או שאתיר לעצמי ואקרא לו בשם הנכון והאמיתי "פ ח ד ן".
לא עבר שבוע ונסיך חלומותיי את דברו לי אמר - יקירתי שלי זה לא הולך, אנחנו לא מסתדרים, אני אומלל, אין כל קשר לגילויים האחרונים, אני אומלל והייתי אומלל ואין אני מסוגל, אני לא מעוניין, שלם אני עם עצמי ועם מצפוני שלי. מצטער, אם את זקוקה לעזרה כלשהי בשמחה, הסרי דאגה מליבך אני אטפל בכל ענייני הדירה, אסיים את החוזה, אשלם את שכר הדירה ואעביר לך את החשבון, העיקר שאת תהיי בריאה.
השבתי לו כן זקוקה אני לעזרה, מתחננת אני לפניך הענק נא לי עוד הזדמנות, סלח נא לי, מחל לי על מעשי הנפשעים (כי הרי ידוע זה לכל אדם סביר כי אסור לריב, אסור לכעוס, וגם לא לעשות פרצופים ולא משנה עם עברו עליך 3 ימים נוראיים. זו אינה הנקודה הרי במשך השנה האחרונה כבר רבנו כ- 6 פעמים וכל אדם נורמלי לא מסוגל לעמוד ב- 6 מריבות בשנה, ויכוחים, כעסים והבעות פנים חמוצות ולא נעימות).
הצדק עימך, לא אעז שוב להתווכח עמך, לא אעז שוב להפנות את גבי לך, לא אעז שוב לקחת לעצמי זמן מה כדי להירגע ולשקול פעם נוספת את דברי, דבריך, מעשי ומעשיך, אעשה כל מה שתבקש, כל מה שתאמר, אנא ממך, חמלה, חנינה.
אך הוא הנסיך הקטן, בסירובו המוחלט (מבלי להזיל ולו דמעה קטנה על לחיו היפה), אינני מוכן להיות אומלל, לא מוכן אני להיות עם בחורה שכך הגיבה לבשורה (נוראה), ומבלי כל בושה אף העז לעשות השוואה בין תגובתי שלי, ילדה קטנה וצעירה, על בשורה שנשמעה באותם הימים (מן הסתם גם כתוצאה מחוסר הקשבה) כנוראה מכל, כמזוויעה, לבחורה אחרת שהוא מכיר בוגרת ומבוגרת שכבר חוותה מספר מהמורות בחייה, שלא הגיבה כך כשמסרו לה כי היא חולה במחלה שונה, חמורה ומזוויעה גם כן, אולם לה יש מרפא.
אך שכח הוא הנסיך הקטן והיפה פרט אחד נוסף לציין - שאותה בחורה אשר יצאה עם חברו כשלושה שבועות בלבד(!!!) כשמסרו לה אודות מחלתה, זכתה בנסיך אמיתי אשר החליט להשאר עימה לטוב ולרע, לתמוך בה, להיות שם איתה ולמענה, אף על פי שרק הכיר אותה ויצא איתה בסך הכל פעמים בודדות, להבדיל מאתנו שכבר יצאנו כמעט שנה, גרנו ביחד, בילינו עם משפחותינו, טסנו לטיול בחו"ל, שוחחנו על חתונה.

ומה היום? אז כך, היום אני בסדר תודה לאל, שמחה בחלקי ומאושרת, אומרת תודה כי אני מיוחדת, אני נדירה, אין עוד הרבה כמוני לא במדינה ואף לא על פני האדמה, מסתבר גם שהשד אינו כל כך נורא, אפשר לעשות הכל, זה אף בלתי נראה ויש מענה.
יש לי מרשם מהרופא להתחבר למה שעושה לי טוב, לא להתעצבן, להיות רגועה, לשמור על נפש בריאה ושקטה, להיות קשובה בכל מאודי לגופי שלי, ואם הוא מאותת לי למנוחה, אזי עלי לבצע זאת, לנשום את האוויר הנעים ולהתחבר לעצמי, כי הרי אם אין אני לי, מי לי?

ומה שלום הנסיך הקטן?
רווק, עוד מעט בן 35, השמועות אומרות כי הוא גלמוד ובודד, ללא עבודה, ככל הנראה הוא טרם מצא את השיפחה הקטנה שתמיד תהא עם חיוך על שפתיה ויהי מה!

מאחלת לכם אני ידידיי כי, תמצאו את הזיווג המתאים לכם באמת, הבן זוג שיהיה עמדכם ולמענכם בטוב וברע ושכך גם אתם תנהגו עימו, זה שיחיה בעולמנו שלנו ולא בבועה שאין כמוה בנמצא. זה שיעניק חום ואהבה לא רק כשהכל מתנהל על מי מנוחות, אלא גם כשמתעוררים קשיים , כי הרי אלו הם החיים לטוב ולרע, ואנו זכינו לחיות בהם ולקחת חלק מהם, אז אנא ממכם חייכו ותשמחו בחלקכם שלכם.