בשנים האחרונות, מל גיבסון לא הסתיר את היותו אנטישמי דרך התבטאויות נגד היהודים העובדים בתעשיית הקולנוע בהוליווד. בשל התבטאויות רבות שלו ושל אביו והפגנת גזענות מצדם, החל שמו של גיבסון לדעוך בעשור האחרון. בשל כך, החל ליצר "נקיפות מצפון אמריקניות" או שמא אפשר לקרוא לנקיפות המצפון הללו בשם אחר – כסף – הרבה כסף.
עקב הרצון העז לשוב לשחק ולהישאר בתודעת הצופים, גיבסון החל בפעולות "מתקנות" – ההחלטה העיקרית שבהן היא לביים את הסרט ה"סרבן".
בין הסרטים האחרונים שיצאו לבתי הקולנוע, עלה גם הסרט ה"סרבן". סיפור אמתי ונוקב עם אמירה חברתית וקיצונית. הוא מתרחש בשנות הארבעים. דוס דזמונד, הוא חייל אמריקאי שהחליט ללחום ללא נשק. בחור צעיר, פציפיסט ודתי, בן לאב אלכוהוליסט, אשר גדל בעיירה קטנה ושכל את חבריו במלחמת העולם הראשונה. עקב תגרה שגרתית ובלתי מזיקה עם אחיו אשר הייתה לפרץ אלימות קשה, אחיו כמעט נהרג, ובשל כך, נשארה לדוס טראומה שבעקבותיה נדר שלעולם לא יפגע באיש ולא יאחז נשק.
בהמשך נרקם רומן בין דוס לאחות יפיפייה (תרזה פאלמר), שעמה הוא רוצה להתמסד, אך אז ארה"ב נכנסת למלחמה.
דוס מחליט להתגייס, אך בשל האירוע בצעירותו, הוא מצהיר שהוא לא מתכוון לאחוז בנשק. הוא רוצה לתקן את המעוות ולהציל חיים ולא להרוג. הוא לא נרתע על אף איומי הצבא להכניס אותו לכלא, וממשיך להיאחז בהומניות ובאמות המוסר ובאירועים שעצבו אותו בהמשך. דוס היה בהמשך סמל לסרבן המצפון האמריקני.
בעקבות פעולתו, הוא הציל את חייהם של שבעים וחמישה חיילים אמריקנים בקרב על אוקינואה. בעקבות הדרך המיוחדת של דוס דזמונד, היה לגיבור מלחמה במלחמת העולם השנייה.
סיפורו של דוס דזמונד משקף את התום, את האמונה ובעיקר מוכיח שאפשר. הוא הבין כמה חיי אדם יקרים.
בסרט עולות
שתי נקודות חשובות: הראשונה, חשיבות חיי האדם, והשנייה, האפשרות לעשות את הבלתי אפשרי.
מקרים הפוכים אפשר לראות גם בתקופת המקרא. ניתן לקרוא סיפורים אשר מעלים שאלות רבות ובהן חשיבות חיי האדם – שאלת המוסר ובאלה תנאים היא לגיטימית. אחד הסיפורים הוא סיפורם של "קין והבל". הסיפור הידוע והסימבולי מבטא את קדושת החיים, את הסיבה לנטילת חיי אדם ואת הערעור על טוב האדם מיסודו ובאיזה מקום עובר הגבול. המשמעות: מתי ומה מאפשר לקחת את הדבר היחיד שהאדם נולד אתו – נשמה באפו. אחת השאלות שנענו בסרט דרך הצעד של דוס, הייתה אכן קדושת החיים. כמו כן, סיפורו של דוס הוא הסיפור על הבלתי אפשרי שמזכיר גם את סיפורם של דוד וגולית: הסיפור לא מספר רק את סיפורם של דוד וגולית אלא משקף את הניצחון של החלש נגד החזק, מעט מול רבים וצדק מול רשע.
לסיכום: דוס דזמונד ניצח את המערכת המשומנת אשר שנים רבות מייצרת הרג, שכול וכאב.
ומסרבן מצפון אחד ליצרן מצפון אחר. האם הסרט הוא סוג של התנצלות עבור מל גיבסון? או ניסיון לבנות את תדמיתו כבמאי וכאדם אמפתי? ללא ספק השניים הם רלוונטיים. האם הוא הצליח לעשות זאת?
____________________________________________
שחקנים: אנדרו גרפילד, ווינס ווהן, סם וורתינגטון, לוק ברייסי, תרזה פאלמר ואיך אפשר שלא לציין את השחקן הישראלי אורי פפר – ניחוח ישראלי.
תסריט: אנדרו קניפט אי ורוברט סצ'נקן.
סרטים חדשים נוספים: "הפנים האחרונות", "חיבור פשוט", "המומיה", "לילה קשוח", "הצלף" ורבים אחרים.