הליכתו הכפופה של השכן מקומה ב הטילה צל כפוף על הרצפה. הוא ישב על אבני השפה שליד הכביש כשתיקו נשען לרגליו. הוא נדרך לשמע רכש מנוע של מכונית מתקרבת. בבת אחת היה קופץ ממושבו ומרים את ידו הימנית מסמן לנוהג בה לעצור. ידו המורמת כפתה אותו לישר מעט גם את הגב. נהגים התעלמו ממנו. איש לא רצה אותו ברכבו. שרלוט הניעה את רכבה. קול נהמת המנוע התעצם בחלל הסגור של החניון. היא נעלה את רכבה מבפנים ויצאה לדרך. כשראתה את השכן מקומה ב בצד ימין, פנתה שמאלה. ניצלה את השקט לעבד מחשבות ורעיונות שעלו בראשה. כיצד מר קיי מנסה לערער את מעמדה ומה עוד עליה לעשות כדי לקדם את עצמה. עד שהגיע למשרד כבר התישבו המחשבות במקומן וכך גם הרגשות. פנויה היתה לבחון כתבי יד שנשלחו אליה בכמויות. כתב היד בו החלה קוראת ביום העבודה שקדם לזה היה פתוח בעמוד 40. ארבעים העמודים הראשונים שקראה ביום הקודם הספיקו לה. היא עמדה לפסול כתב יד זה מלהגיע אל העורך והעורך הלשוני והגהה והדפוס והכריכה. מחשבה אחת נוספת על כתב היד ועל הכותבת הכבידה אותה בכיסאה. בכל זאת יש איזו מקוריות בטקסט שאחזה. ולא הייתה רוצה שכותבת זו תתייאש מן הכתיבה. היא סגרה את כתב היד, שלפה פתק מהערימה, וכתבה "אשמח לקבל כתבי יד נוספים ממען זה". היא הידקה את הפתק לעמוד הפתיחה והניחה בצד ימין. היא חשה שעשתה חסד גדול. מרוצה מעצמה, בחרה כתב יד נוסף מהערימה. מוכנה לדון ולשפוט ולחרוץ גורלות, נינוחה וחשובה היא החלה לקרוא מהאמצע. בחנה את סגנון הכתיבה. את אוצר המילים ואת זרימת המשפטים. "בימים בחודש בהם הירח הלך ונעשה צר, הוא חש כי גם מרחב המחיה שלו הלך ונעשה צר" המעט

שקראה הניח את דעתה. היא חלצה נעליה, סיכלה רגליה, נשענה לאחור ופתחה בעמוד הראשון. טרם סיימה את המשפט הראשון, הופרעה על ידי פקיד הקבלה. שלושה כתבי יד חדשים נערמו על שולחנה וכוס תה עם עוגיות הוגשו לה. היא פלטה תודה עמומה, לא המתינה שהדלת תיסגר ושבה וקראה "רוח מערבית חדרה מבעד לחלון והתערבה לו בדברים. סובבה את השבשבת הקטנה שקישטה את שולחנו , השליכה פתק ירוק עמוס במילים קטנות אל רצפת המטבח, הפכה עמודים ביומן וקטעה את חוט מחשבתו" היא הניחה את העט האדום ושקעה בקריאה. היא התמסרה למילים. היא חשה את הדמויות ורקדה עם העלילה. שעות ארוכות לא הרימה מבטה. כשסיימה, הזדקפה, מתחה חולצתה וניערה אבק דמיוני מעצמה. היא חיפשה את נקודות התורפה של הטקסט ולא מצאה. משוכנעת כי את נפשו של הכותב היא כבר מכירה, השלימה את חזותו בדמיונה. תמיר הוא וקולו עבה. שערו מאפיר ועניו חודרות. טון דיבורו שקט אך בטוח. הוא מורגל בין אנשים. היא ידעה. הוא יודע לקרוא ולהבין אותם במבט ובתנועה. הוא יודע מה לומר ומתי ובאיזה עוצמה. הוא תמיד בשליטה. היא שלפה פתק נוסף מהערימה וכתבה "להזמין לפגישה".

מתא הדואר של דירה 5  ביצבצה מעטפה. לוגו של הוצאת "איתן" נגלה לעיניה. היא שלפה את המעטפה בטבעיות, כמעט בלי מחשבה ופתחה. "מר ווהן היקר, אנו שמחים לבשר לך כי כתב היד שלך נמצא ראוי לעריכה". היא סגרה את המעטפה והדפה את מבוכתה. לקח לה רגע לחבר את מספר הדירה אל השם ואל הגב השפוף של השכן מקומה ב.