התובעת, רווקה בת 43, יכולה ללדת ילדים רק באמצעות הפריה חוץ גופית והיא פנתה למשרד הבריאות , בבקשה לאפשר לה לבצע הפריה חוץ גופית מזרעו של גבר הנשוי לאישה אחרת.
משרד הבריאות  הפנה את המבקשת להגיש בקשה לבית המשפט על-מנת שזה ייתן אישורו לביצוע ההפריה, בגלל הנסיבות המיוחדות של המקרה.

האישה טענה בבית המשפט כי אין בחקיקה כל איסור על ביצוע הפריה חוץ גופית עם זרעו של אדם נשוי שזהותו ידועה.
בנוסף, טענה המבקשת כי במשפט העברי, ילד שזהות אביו אינה ידועה נקרא "שתוקי", ובדומה לממזר, הוא פסול חיתון. לעומת זאת, טוענת המבקשת, ילד שנולד לאישה רווקה מגבר נשוי כשר לחלוטין".
עוד טענה המבקשת, כי "זכותו של ילד לדעת מי הוא אביו, וכי זכותה של האם לקבל סיוע (לא רק סיוע כספי) בגידולו של הילד, ממי שעתיד להיות אביו".
לטענת המבקשת עומדת לה הזכות לקבל תרומת זרע מגבר נשוי שזהותו ידועה, גם ללא הסכמת אשתו, וכל שכן בהעדר התנגדות מאשת התורם".
המבקשת טענה גם כי "זכותה ללדת ילדים בהפריה חוץ גופית, זהה ושווה לזכותה של כל אישה ללדת בהפריה טבעית, וכי סמכותו של משרד הבריאות  להתערב בנושא, במסגרת חקיקת המשנה, הינה אך ורק בנושאים רפואיים טכניים, ולא בנושאים אחרים. עוד טוענת המבקשת, כי זכותה ללדת ילדים מזרעו של מי שהיא רוצה, מוגנת על-ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

משרד הבריאות טען כי בקשתה של המבקשת מעלה מכלול של שיקולים מוסריים, אתיים וחוקיים, מעבר לשאלה הספציפית של הליך ההפריה החוץ גופית והתקנות בעניין זה. עמדת המשרד הינה, כי יש לבחון כל מקרה באופן פרטני על-פי נסיבותיו הוא.
לגבי מקרה זה המשרד טען כי התקנות אינן מהוות מגבלה על בקשת המבקשת, וכי ניתן לאפשר שימוש בתרומת זרע של תורם שזהותו ידועה באמצעות פרשנות מרחיבה של התקנות.

דיון
"הדיון בסוגיה של ההפריה החוץ גופנית מורכב ורב פנים. היבטיו המשפטיים טרם מוצו. הנושא גדוש אף משקעים רגשיים, ומעלה שאלות של מוסר, דת, אתיקה, ערכים חברתיים ושל נורמות משפטיות", טען השופט שפירא בפסק הדין שהתייחס למספר היבטים:

הזכות להורות
"זכות חשובה זו, ככל זכות אחרת, איננה זכות מוחלטת, ולעיתים יהיה צורך לאזנה מול זכויות אחרות המתנגשות עימה. אולם גם בבואו לאזן אינטרסים אלו, בית המשפט ישקול בזהירות התערבות חודרנית בתחום זה של צנעת הפרט".
השופט יוסף שפירא הוסיף בפסק הדין  את דעתו בעניין ומבלי להכריע בשאלה: " יש מקום לטענת התובעת, כי זכותה להיות הורה מוגנת היא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ומכוחה עולה כי מניעה מאדם להיות הורה ולהוליד ילדים, עולה

כדי פגיעה בכבוד האדם. באם אכן התשובה לכך חיובית, הרי שכהוראת סעיף 8 לחוק היסוד, ניתן להגביל את הזכות להורות רק בחוק ההולם "
הזכות לפיתוח האישיות
זכויותיה של המבקשת להפריה מלאכותית, לתרומת ביצית או לתרומת זרע, ראויות להגנה במסגרת זכותו של כל אדם לפיתוח חופשי של אישיותו. כל תחום החיים האינטימיים ובכללם חיי המין של הפרט, מוגנים במסגרת זכות זו. בהעדר נימוקים כבדי משקל, אין החברה רשאית להתערב בשאלת האינטימיות של ההולדה.
במסגרת זכות זו, יש לנהוג בשוויון באישה נשואה ובאשה רווקה בכל הנוגע לסוגיית ההפריה החוץ גופית.

זכויות הקטין עליהם יש להגן
זכותו של הקטין שלא להיות "שתוקי"
לדעת חלק מן הפוסקים מעמדו של הוולד הוא שתוקי, ולדעת חלק אחר של הפוסקים יש להתיר לו לבוא בקהל ישראל, אף אם הזרע נלקח מבנק הזרע, אך לא נמצא מי שמתיר מפורשות ליטול תרומת זרע מבנק זרע לאישה פנויה.  אם זהות התורם ידועה, וכשרותו אינה נתונה בספק, הרי שעל-פי רוב הדעות, אין חשש לפגם בכשרות הוולד.

זכותו של הקטין לדעת את זהותו של אביו
"עקרונית, מוטב שילד יכיר את זהותו האמיתית של אביו. לקטין, ככל אדם אחר, קיימת הזכות לכבוד המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואשר ממנה ניתן לגזור את זכותו של הקטין כבן אדם לדעת מהו מוצאו, בין היתר, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות".
זאת ועוד, ילד זקוק לקשר עם שני הוריו הטבעיים או לפחות לידיעה מי הוא אביו ולסיכוי שהוא יקבל מאביו תמיכה נפשית ורגשית. לעיתים, הילד זקוק לקבלת טיפול רפואי שבלעדי המידע הגנטי של אביו, הוא לא יוכל לקבלו.

המסגרת הנורמטיבית
מלשון התקנות עולה, כי אישה רווקה הרוצה לבצע הפריה חוץ גופית, יכולה לבצע זאת רק מתורם שזהותה אינה ידועה לו.
השופט העלה את עניין תקפותן של התקנות שהוציא משרד הבריאות:
"אציין רק כי קיימות דיעות, כי אין לשר הבריאות סמכות להתקין תקנות בעניינים מהותיים, להבדיל מסדרים מנהליים. לפיכך התקנות, הכוללות איסורים שונים לגבי טכניקת הפריון, הן חסרות תוקף חוקי"

משרד הבריאות עצמו מבהיר, כי ניתן לפרש את תקנות המשרד בפרשנות מרחיבה, כך שתתאפשר בקשתה של האישה להפרותה בזרע של תורם שזהותה ידועה לו.
 
בפסק הדין השופט קבע שהוא מוצא לנכון להיעתר לבקשת המבקשת,לבצע הפריה חוץ גופית  באמצעות זרעו של גבר נשוי אשר זהותו ידועה לו וזאת מבלי להכריע בשאלת תקפות התקנות של משרד הבריאות.