ימינך הוא ספר השירים הראשון שהוציאה ורדה שפין. זהו ספר שירים של אישה בשלה ושלמה עם עצמה, עם נשיותה, עם בחירותיה בחיים. השירים ברובם נראים במבט ראשון קלילים ולא ארוכים מידי, אך יחד עם זאת ניכר עומק המחשבה שמאחוריהם.
נפוליאון צוטט ככותב במכתב: "המכתב הזה ארוך, כי לא היה לי זמן לקצרו". אצל שפין ניכר שהקדישה זמן ומחשבה רבה מאחורי כל שיר.
בשיריה תמצאו ישירות ותעוזה, אך גם ערפול מה, כי לא תמיד צריך לומר את הכל.
אַחַת, אַחַת שְׁתַּיִם
אֲנִי זְקוּפָה הוֹלַכְתָּ כְּאֵלּוּ אֶת
אוֹהֶבֶת אוֹתִי מְאֹד,
קוֹרֵאת מֵהַבֶּטֶן אֵת שְמְךָ בְּקוֹל פִּיתוֹם.
אַתְּ הַמַּנְטְרָה שֶׁלִּי.
בּוֹאִי נִרְקֹד
אַחַת, אַחַת שְׁתַּיִם, אַחַת -
הֲתֵדְעִי, מִתַּחַת לְכָל זֶה
מִסְתַּתֵּר פַּחַד גָּדוֹל -
צָ'ה צָ'ה צָ'ה.
שיריה של שפין מכילים את החיים על כל גווניהם, השמחה והכאב, האומץ והפחד. ניתן להגדיר זאת כדואליות אך, נכון יותר לומר שאלו הם החיים ושפין הבוגרת שחיה את החיים במלואם מבינה שלעתים יש לשלם בכאב כדי לחוות את האושר והשמחה, כי אלו הם בחיים.
כְּאֵב
לֶאֱהֹב עוֹשֶׂה לִי אֶת זֶה
שֶׁבָּא לִי לָמוּת אוֹ לַחְדֹּל
לָנוּחַ
לֹא לָנוּעַ,
מִיּוֹם אֵל יוֹם נוֹקֵף
בְּלִי שְׁלִיטָה בְּלִי כֹּחַ
אִשָּׁה קְטַנָּה כְּמוֹ נְמָלָה
אַחַת
שֶׁלִּפְעָמִים
גּוּפִי נֶאֱסַף אַל עָצְמוּ,
נַרְפֶּה וְחַלָּשׁ אוֹזֵל שֶׁלִּפְעָמִים
צְרִיחָה לְהִזְרִיק כְּמוֹ קְרִיז יָשָׁר לִוְרִיד -
תְּנִי לִי מִלָּה
אַי נַיָּד יוּ
אַי
בשירים רבים תמצאו נקודת מבט ייחודית מהולה בהומור. אהבתי את הציניות בשיר ההתבגרות. נושא כל כך "כבד" המשול לאוטובוס הכל כך ארצי.
שיר קצר וכל כך עמוק.
הִתְבַּגְּרוּת
פַּעַם רָצִיתִי לִהְיוֹת נָהַג אוֹטוֹבּוּס.
הַיּוֹם אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁצָּרִיךְ הָמוֹן אֹמֶץ
לִסְגֹּר אֵת הַדֶּלֶת וְלִנְסֹעַ.
בְּתַחֲנָה נִשְׁאֲרוּ אֵלֶּה שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ..
בספר ימינך שירים רבים המוקדש לאהבת אישה לאישה וכמה המוקדשים לאהבת אישה לגבר.
אַחֲרֵי לֵיִל אַהֲבָה נְכוֹנָה
פִּתְאֹם קָשֶׁה הַחִבּוּק.
לֹא רוֹצֶה אֵת הַמַּבָּט הַמֵּבִין בְּעֵינַיִם. אֵינֶנִּי שָׁקְטָה.
אוּלַי זֶה פַחַד נְטִישָׁה אוֹ חֲסַךְ בִּטָּחוֹן אוֹ מָה
אָז מָה, לֹא רוֹצֶה, לֹא צָרִיךְ
סָפוּר אַהֲבָה.
הוֹ
יָכֹלְתִּי לְגַעַת בְּשָׂמִים
כְּשֶׁרָאִיתִי אוֹתְךָ מוּלִי כְּשֶׁבָּאתִי.
כָּל הָעֶרֶב קַלָּה, מִלִּפְנֵי מִצְּדָדַי,
לוֹקַחַת אוֹתְךָ עִם הַמּוּזִיקָה וְצוֹחֶקֶת הוֹ הוֹ אֵיךְ נָגַעְתִּי
בְּשָׂמִים.
בְּמְקוֹם הִתְנַצְּלוּת
"כֵּן הָיוּ מְאַהֲבִים בְּחַיַּי, וְנָשִׁים אוֹהֲבוֹת,
הָיָה גַּם חִבּוּר זְמַנִי שֶׁל נְשָׁמוֹת,
כֻּלָּנוּ אֲבוּדוֹת.
אֲבָל תָּמִיד הַמִּטְרָד הַשָּׁקֵט
שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ לְחַפֵּשׂ.
לִפְעָמִים אֲנִי מְקַנְּאָה בָּאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים
וּמְמַהֲרִים לְהַגִּיעַ."
חלקו השני של הספר שנקרא: "ריח העולם (היה מתוק מצפיה) עוסק בזכרונות מהעבר, במערכת היחסים של שפין עם הוריה ובמיוחד במערכת היחסים המורכבת עם אמה.
דְּרָכִים
אֲנִי יַלְדָּה טוֹבָה אִמָּא.
אֵיךְ אֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ, אֲפִלּוּ אֵינֵךְ מְבַקֶּשֶׁת
אַף פַּעַם לֹא יְכוֹלָה לְסָרֵב לְעֵינַיִךְ הַשְּׁחֹרוֹת.
אֵיךְ אָהַבְתָּ אוֹתִי בְּדַרְכְּךָ, אֲטוּמָה ואוטיסטית
כִּי הִנָּךְ תִּינֹקֶת בְּעַצְמֵךְ, וְנוֹדֶדֶת.
וְסָלַחְתִּי וְאָהַבְתִּי, אֲבָל לִפְעָמִים קָשֶׁה
כִּי אֲנִי עוֹד קְטַנָּה וְכוֹעֶסֶת.
שָׁנִים מִתְגַּעְגַּעַת, וַאֲנִי בֶּעָשׂוֹר הַחֲמִישִׁי
וְאַתְּ בַּשְּׁמִינִי. וְנָתַתִּי חַיִּים, וְעוֹדֶנִּי צְרִיכָה.
אֲנִי יַלְדָּה טוֹבָה אִמָּא.
אוֹהֶבֶת בְּדַרְכְּךָ, וַאֲנִי בִּתְּךָ.
החלק האחרון של הספר שנקרא "ירח אחד לבדו", עוסק בעכשיו ויש בו הרבה שקט פנימי והשלמה עם החיים, כמו שהם, לטוב ולרע.
הַחַיִּים קוֹפְצִים עָלֵינוּ
הַחַיִּים צוֹבְאִים עָלִינוּ מִן הַחַלּוֹנוֹת
בְּאַחַת זוֹרְקִים בִּשְׂעָרֵנוּ טֶרֶם עֵת
אֲנַחְנוּ בְּאִבֵּנוּ, וְהֵם מְצִיפִים.
וַאֲנִי פֶּה לָתֵת אִם תִּתְנִי, פּוֹחֶדֶת לְאַבֵּד
כִּי אֲנִי וְהַחַיִּים לֹא כֹּחוֹת שָׁוִים.
בָּאתָ וּפָנֶיךָ אֲפֹרִים.
ברגע שמתחילים לקרוא את ימינך אי אפשר להניח את הספר. שיר מוביל לשיר. יש משהו מסקרן ושלם בספר הזה. ממליצה בחום.