מידי בוקר אני קמה בשעה שש, מכינה לעצמי כוס קפה וקוראת את עיתון הבוקר. אני נוהגת לקרוא אותו מהסוף להתחלה, כי ככה אני מעדיפה. בשעה זאת כל בני הבית עדיין ישנים וזאת השעה שלי. אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שעוברות בראשי בעקבות קריאת העיתון.
חברים, חתונה מלכותית שנייה באנגליה. זארה פיליפס הבת של הנסיכה אן קבלה הצעת נישואין מהחבר של מייקל טינדל, שחקן רגבי בריטי. המלכה אליזבט בטח מתמוגגת מאושר. שני נכדים מתחתנים בשנה הקרובה. היא יכולה להזמין שני כובעים מלכותיים חדשים על חשבון משלם המיסים האנגלי.
הצעת הנישואין באה בסיומה של ארוחה רומנטית שיזם מייקל בביתם המשותף בגולסטרשייד. הוא קרע ברך והציע נישואין. זארה טוענת שהופתעה, האמנם? האמת, מייקל הזה לא עושה רושם של בחור מקורי במיוחד ואני חושבת שגם טבעת האירוסין לא הייתה משהו כי לא נכתב עליה דבר . הנסיך ויליאם נראה לי יותר רומנטי.
אנחנו אוהבים סיפורי אגדה על נסיכים ונסיכות ואפילו זאת אגדה אורבנית צהובה בעיתון בוקר. אנחנו אוהבים לשמוע על חתונות והצעות נישואין ומתמוגגים. תודו שזה ככה. אני, מצאתי את עצמי מחייכת כשקראתי את הכתבה הזאת על שני אנגלים שעד הבוקר בכלל לא הייתי מודעת לקיומים.
ואז דפדפתי לכתבה הראשית בעיתון. "בבת-ים מפגינים נגד הערבים, בשרון נגד החרדים, ברחובות נגד בעלי מוגבלויות, בגליל נגד היהודים ובדרום תל-אביב נגד פליטים מסודאן. איפה מדובר בשנאת השונה ואיפה במחאה חברתית לגיטימית (?)
המשכתי לקרוא שהחמאס הצטייד בטילי קורנט נגד טנקים ושההסלמה בדרום נמשכת ורקטת קסאם נחתה 30 מטרים מהילדים בקיבוץ זיקים.
האמת, הייתי מעיפה לקרוא בעמוד הראשון של העיתון על הבוקר על חתונה מלכותית, על הצעות נישואין נוספות... ועד אז, אני מציעה גם לכם לקרוא את העיתון הפוך. זה מאפשר בבוקר נחיתה רכה יותר אל המציאות הישראלית.
בוקר טוב!