יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2010 אני מוצאת בתוכי רגשות והרהורים חדשים  שאולי והיו בי

בימי זיכרון החולפים אבל במינון נמוך יותר.

 השנה יום השואה "תופס " אותי אמא טרייה לשי אהובי, האהבה והדאגה הגדולה

מפתיעות אותי בעוצמתן עם כל יום שעובר.ומחשבות קשות חולפות במוחי כאמא:  אילו זה

היה קורה חלילה בדורינו???? היש בכלל מילים לתאר את החלחלה שעוברת בי רק לעצם

המחשבה ?מה היינו אנחנו עושים כדי להציל את ילדינו?ומה אם לא?.....שלא נדע...

ליבי ליבי על אותם הילדים שנקרעו מחיק אימותיהם לחיים או למוות,

ליבי ליבי על אותן אימהות שמסרו בדיעה צלולה ובלב כואב את ילדיהם לאחרים לחיים או למוות.

אלוהים! מספיק סבלנו, די!

למען אותם ילדים שלא חטאו, שמור לנו על החיים שלא יהפכו למוות.

 נ  ז  כ  ו  ר

 לעולם לא נשכח, כי לעד נזכור

  לעולם לא נסלח, כי לעד ננטור

שישה מליון = שישה מליון נשמות,

                     שישה מליון משפחות,

                           שישה מליון שמחות,

                              שישה מליון הנאות קטנות

ולנו נותרו רק שישה מליון של זכרונות, אזכרות

אבל, שישה מליון של קדושים וגיבורים.

יהי זיכרם של כל אותם הילדים, הנשים והגברים ברוך

זיכרם חרוט על לוח ליבנו לעד ולעולמי עולמים