לפני כמה שנים כשעברתי לגור עם בן זוגי, כל אחד הביא כמה דברים משלו לדירה החדשה. אני הבאתי בעיקר הרבה בגדים והוא הביא בעיקר רהיטים ומכשירי חשמל.
עם הכורסה המרופטת שבסלון למדתי להתיידד. לימים היא הפכה למקום אחסון נהדר לשמיכות, בגדים ועוד. גם את שידת הטלוויזיה הסכמתי להשאיר, אם כי הטלוויזיה מונחת על שידה אחרת. לא יכולתי לסרב לבעלי כשאמר לי שהוא הרכיב אותה בעצמו, בכל זאת מעשה ידיו להתפאר אצלי בסלון.
"ירושה" נוספת היא תמונה של סלוודור דאלי שבעלי רכש כשהיה בספרד. אני אוהבת אומנות, מעריכה יצירות טובות ואפילו מחבבת את דאלי ואת הזרם הסוריאליסטי, אבל את התמונה הזאת פשוט לא אהבתי. חשבתי לעצמי מדוע מבין כל יצירותיו של דאלי, דווקא זו צריכה להיות אצלי בסלון? למה בעלי לא רכש יצירה אחרת, יצירה קצת יותר יפה....
החלטנו (או יותר נכון אני כאחראית לעיצוב הבית) לתלות אותה בסלון על קיר אחורי, על מסמר שבמקרה היה שם כי הדיירים הקודמים השאירו אותו. מקום גלוי לעין אבל מקום שאין סיכוי שמישהו באמת יכול להתעמק בתמונה. היחסים ביני לבין התמונה התמצו ב"שלום שלום" מדי פעם אני מעבירה עליה סמרטוט ומנקה אותה (ושואלת את עצמי אם לא הגיע הזמן להעיף אותה...). התמונה עוד שם.
לפני כמה ימים בני בן השנה ושמונה חודשים, שמגלה כל יום דברים חדשים, הרים את ראשו למעלה וקלט את התמונה. פתאום אני שומעת אותו אומר "הב הב". למותר לציין שלא הבנתי מאיפה זה בא לו. בחוץ לא נשמעה שום נביחה, כל הספרים והתמונות שלו היו מסודרים בלי שום זכר לכלב... והוא ממשיך ומתלהב "הב הב" "הב הב" ופתאום אני רואה שהוא מצביע על הכלב שמצויר בתמונה כאילו גילה מינימום את אמריקה . ככל שעברו הימים הוא מתבונן בתמונה ומגלה בה עוד ועוד פרטים, אפילו לדמות הנשית הוא כבר קורא "אימא" (אין לי מושג איך הוא הגיע למסקנה שאני והיא דומות) .מרוב שהוא כל כך התלהב מהתמונה אפילו רכשתי לו ספר של דאלי וגם של ואן גוך, בכל זאת יש לי אוצר אומנות קטן בבית. היום התמונה הנידחת הזו הפכה להיות אחד הדברים הכי מסעירים והכי מרתקים מבחינתו. הוא פוקד אותה לעיתים תכופות כאילו הייתה אתר קדוש לעלייה לרגל. ואני ? – אני למדתי לאהוב את התמונה, להסתכל עליה בעין מקבלת ואפילו גאה שוואלה סלוודור דאלי אצלי בסלון!
הלקח הכי חשוב מכל הסיפור הזה הוא שבעצם הרבה פעמים אנחנו מתקבעים על משהו, לחיוב ולשלילה. בדרך כלל קל לנו נותר להיצמד ללמה לא, ולמה זה לא בסדר, אבל לפעמים התבוננות מזוויות קצת אחרת, עם מטרה קצת אחרת והמון יצירתיות יכולות לעשות הבדל של ממש.
אני מזמינה אתכם להסתכל על משהו/ מישהו שמפריע לכם, בדרך קצת שונה, חפשו את הצדדים היפים ומרתקים של האדם/ הסיטואציה . מי יודע אולי תופתעו לטובה...