כדי לאפשר לזקן לתפקד בצורה משמעותית עלינו לראות בגיל השלישי שלב פעיל מלא תוכן ברצף החיים. המטרה היא לא רק להוסיף שנים לחיים אלא להוסיף חיים לשנים".

המעבר למוסד מהווה שינוי לאדם זקן ומצריך הסתגלות לסביבה חדשה. עליו למצוא את מקומו בתוך הגורמים הפיזיים, חברתיים, תרבותיים, מינהליים, אירגוניים, פוליטיים, כלכליים, טכנולוגיים, שמאפיינים את משכנו החדש. הסתגלותו לסביבתו החדשה מונעת בשלשה מישורים: שליטה בסביבה כתהליך יעיל של ה"אני" (מבחינה פסיכולוגית), איזון ביחסי גומלין בין תפישות, עמדות, ידע והעדפות של הזקן לבין הדרישות הסביבתיות (מבחינה סוציולוגית), מבחינה אקולוגית ההתייחסות למוסד היא כבית: מקום בטוח, שמעניק הגנה ובטחון פיזי ונפשי, עוזר ותומך, מאפשר סיגנון חיים רצוי, קשר עם משפחה, מקור לקביעות, שליטה וביטוי עצמי לזהות אישית, פרטיות, גבול בין ה"אני" ובין ה"אחר", קשר ומעמד חברתי והמשכיות.
הזקן זקוק לתקשורת בארבעה מישורים: הכרתי, ריגשי, לכידות חברתית, רגיעה וריפוי.
המישור ההכרתי מספק מידע, ידע והבנה בתחומים כמו קיום וזמינות של שירותים, פעילויות, תפקידים חדשים וחלופיים, בריאות וכושר אישי, תקנות ונוהגי פרישה, ערך יחסי ושער חליפין של יוקרה, כסף, תדמית, עוצמה, מעמד, ידע והשפעה, זכויות וחובות, הסדרי רווחה וביטוח סוציאלי.
המישור הרגשי קשור לתחושת שייכות, מעורבות, משמעות ו"טעם חיים" ומבטא צורך של הגדרת זהות , שמירת מורל, נכונות ומוטיבציה, הבעת רגשות וביקוש למשוב.
המישור של לכידות חברתית משלב את שני הראשונים ומעניק מעמד חברתי , יציבות וביטחון, קשרים עם בני משפחה, חברים וסביבה. צרכי הזקן שנובעים מתמורות בתחום הביולוגי, נפשי וחברתי, הפער בין צימצום השליטה, לצורך בכאן ועכשיו ומשמעות. פער בין אופי מוגבל וספציפי של תקשורת בת זמננו וצורך בשילוב קבוצות חברתיות וסיגנונות חיים שונים, מצריך מתן ביטוי מדוייק לדרישות האדם הזקן ומענה של מוסדות חברתיים לצרכים אלו.
מישור הרגיעה והריפוי משחרר ממתח, מסייע לברוח מהמציאות, ל"הרוג זמן", להגביר מוטיבציה, להשתתף בפעילות תומכת, להשתייך ולהזדהות עם מסגרת פנים דורית, לעצב זהות חדשה, להמשיך בסיגנון ההתמודדות שהתפתח במהלך חיי הזקן ולפצות על אובדן.
(שנער ד. תקשורת לעת זיקנה עמ 4, 10-9, 30-18).