בס"ד

פגישה עיוורת

את מתכוננת לפגישה.

דבר ראשון את מתקשרת לאימא שלך ומספרת לה על הפגישה. משאירה אצלה את שם הבחור ומספר הנייד שלו שאם יקרה משהו שיהיה קצה חוט לשוטרים.

אחרי כמה ניסיונות מול המראה את בוחרת את משפט הפתיחה שאתו את מקווה להקסים ולשבות את ליבו של המיועד. את בוחרת בקפידה את הבגד שתלבשי ומחליפה לבגד יותר מתאים ורק בפעם החמישית את מחליטה להתביית על אחת מהחליפות התלויות בארון.

"אני צריכה להראות אישה לא פזרנית ולא קמצנית" את חושבת לעצמך ומכניסה לארנק שטר של חמישים שקלים בתקווה שיחזרו איתך הביתה.

את כבר יודעת, מפגישות קודמות את מחירי העוגה והקפה בבתי הקפה השונים בין נתניה לרחובות, ויודעת כבר מה הכי נכון להזמין. כדי לא להראות  פזרנית מדי או קמצנית מדי כמובן.

את מתלבטת אם לנסוע ברכב שלך או באוטובוס.

ברכב שלך זה אומר שאם אין לו רכב את מחזירה אותו הביתה.

להגיע באוטובוס זה אומר להסתכל כל רגע על השעון כדי לא להפסיד את האוטובוס האחרון מהתחנה המרכזית, אופציה שנייה: הוא ייקח אותך הביתה.

בסוף את נוסעת עם הרכב כי נזכרת שאם לא היה לו רכב לא היית נפגשת איתו.

הגעת לפגישה בדיוק בזמן.

אחרי 7 דקות וארבע שניות את מוציאה את הנייד ובודקת הודעות. בודקת שיחות אחרונות.

את מתלבטת אם לחכות עוד קצת, ללכת או להתקשר.

ההתלבטות נמשכת כל כך הרבה זמן שהוא כבר הגיע. הרי אימא שלך כבר אמרה לך שאם לא היית מתלבטת כל כך הרבה זמן כבר היית נשואה.

את מסתכלת עליו וחושבת לעצמך שאף אחד לא טרח להזכיר ולו ברמז קל שהוא כבר יותר קרוב ל50 מ40. כולם אמרו שהוא בן 40 ומשהו.

"אין טעם להתלבט אם להישאר או לברוח" את חושבת לעצמך כי את יודעת שעד שתחליטי מה לעשות הפגישה ממילא תגמר.

לפני שיצאת מהבית, הבטחת לעצמך שבכל מקרה את הולכת ליהנות מהכוס קפה הזה.

הוא מנסה להרשים אותך ומספר לך על הישגים מרשימים  בעבודה, על הבוס שלו (משום מה זכרת שהוא עצמאי) 

הוא מספר לך על כל התחביבים שלו על מה שהוא אוהב ועל מה שהוא לא אוהב, על מעלותיו (חסרונות אין), על ילדותו השמחה והמאושרת, על משפחתו הנהדרת והעשירה ועל תחביביו בשעות הפנאי (יש לו זמן פנוי לבחור), על ילדיו ומי שהייתה אשתו 17 שנה  וכשאת מבינה שאין סיכוי שתצליחי להגיד משהו, את פשוט שותקת ורוב הזמן עושה פרצוף של מקשיבה לסיפור חייו המושלם, המדוקלם כמו רשימת מכולת.

לבסוף כשהוא סוף סוף  נושם ואת מנסה להגיב הוא נזכר להגיד לך מאיזה מוצא הוא.

"טוב, אל תרגיש רע" את עונה לו, אף אחד לא מושלם.

הוא ממשיך לדבר ולספר לך סיפורים מחיי היומיום שלו ואת ממש כבר לא יודעת איך לסיים את זה.

"אוטובוס יכול היה להיות תרוץ טוב" את חושבת לעצמך.

הוא מספר לך על ניתוח השקדים שהיה חייב לעבור בכתה ה .

את מקווה שיודיעו על חפץ חשוד ויפנו את הבית קפה. למזלך אף אחד לא שכח שום תיק חשוד.

רכב שחנה בחוץ התחיל לצפצף, את קופצת ואומרת לו שילך לבדוק אולי זה הרכב שלו. הוא מחייך ברוגע ואומר שאין לו אזעקה ברכב.

את מתחילה לפהק, לזוז מצד לצד וזהו את לא יכולה יותר. את מחליטה להגיד לו שאת עייפה ומחכה לך מחר יום ארוך.

אתם יוצאים החוצה ואז פתאום חתול רחוב עובר ביניכם. את נבהלת והוא מתכופף ומלטף ברוך חתול רחוב מסריח שאין ספק שאת היית מגרשת אותו בסלידה.

הוא מתיישר. המבטים שלכם מצטלבים והוא מחייך.

משהו זע בליבך.

את מחייכת אליו ואומרת לו שנזכרת שמחר זה היום חופשי שלך ושבעצם אפשר להמשיך את הערב.

את מתיישבת מולו ופתאום מגלה שמאחורי המשקפים יש לו עיניים יפות.

את שמה לב שבשונה מאחרים הזקן שלו לא מלא בפרורים.

את מתחילה להקשיב בתשומת לב לדברים שהוא מדבר עליהם.

"כנראה שההתרגשות שלו דעכה והוא מרגיש יותר בנוח" את מהרהרת לעצמך.

שערותיו השחורות שזורות בשיער לבן שמוסיף לו הדרת כבוד.

את שמחה לענות לו על השאלות ושמחה עוד יותר כשהשיחה זורמת.

הבחור גם יודע להתבדח.

חוש הומור זה מצרך חשוב בעולם של היום. לפחות איתו לא תצטרכי ללכת ל"יוגה צחוק" פעמיים בשבוע.

הפגישה הסתיימה.

תוך כדי נסיעה הביתה את מצטערת שלא הגעת באוטובוס.

וכן, החמישים שקל חזרו איתך הביתה.

את מסמסת לאימא שלך שחזרת הביתה והכול בסדר.

אימא שלך מתקשרת ושמחה לשמוע שמישהו מצא חן בעינייך.

דקה אחר כך הוא מסמס לך שמצאת חן בעיניו.

______________________________

אתה מסתכל על עצמך במראה וחושב לעצמך שאתה נראה צעיר מכפי גילך.

אתה כבר מנוסה בפגישות ובכל זאת אתה מתרגש כל פעם מחדש.

אחרי שהחלפת את החולצה שתתאים למכנסיים והחלפת את החגורה שתתאים לחולצה  אתה מחליף את המכנסיים שיתאימו לחגורה.

אתה שמח שיש לך רק זוג נעליים אחד.

אתה מתאמן על משפט מחץ שיקסים את המיועדת. ויוצא מהבית עם פרפרים בבטן.

ברכב, שטרחת לנקות באחת מתחנות הדלק בדרך הביתה מהעבודה, אתה שם מוסיקה שתרגיע אותך קצת.

אתה לא נרגע.

אתה מעביר לרדיו ומעביר תחנות. לבסוף אתה מכבה את הרדיו ומזמזם נעימה משנות ה60.

"אם היא תגיע באוטובוס" אתה חושב לעצמך "אני אצטרך להחזיר אותה הביתה, או שבעצם אני אקח אותה לתחנה המרכזית" אתה מתלבט מה לעשות במקרה שהיא לא תגיע אם הרכב שלה.

למזלך מצאת מקום חניה די מהר. איחור של 10 דקות "זה לא נורא" אתה מהרהר לעצמך.

אתה רואה אותה מרחוק וחושב לעצמך שאף אחד לא טרח לספר לך שהיא , בלשון המעטה, גבוהה מהממוצע.

אתם מתיישבים בבית הקפה שהיא בחרה.

אתה קולט שאם אתה לא תדבר אין סיכוי שהיא תדבר. נראית קשוחה.

אתה מתחיל לספר לה את כל קורות חייך. "צריך איכשהו להעביר את השעה הקרובה" אתה חושב לעצמך.

"זה כל מה שיש לה להגיד"? אתה מופתע מתגובתה כשאתה מספר לה בסוף מאיזה מוצא אתה.

"לא נורא" אתה חושב לעצמך "נשארו לנו עוד 40 דקות עד שהסיוט ייגמר".

המלצר מגיש לכם את התפריט ואתה חושב לעצמך שהנה, עוד 5 דקות יעברו.

נשארו 35 דקות.

הקפה והעוגה מגיעים. למזלך אימא שלך שתחיה חינכה אותך טוב ואתה לא מדבר בזמן האוכל.

עוד 15 דקות בערך ואתם נפרדים כל אחד לדרכו.

אזעקה של מכונית מפרה את שלוות הרחוב השקט והיא מציעה לך לבדוק אם זה לא הרכב שלך.

בפעם הראשונה בחייך אתה מצטער שלא התקנת אזעקה ברכב. "זה יכול היה להציל אותי" אתה מהרהר לעצמך  ובקול הכי רגוע שאתה מצליח לגייס אתה אומר לה שאין לך אזעקה ברכב.

החשבון מגיע. היא מוציאה שטר של 50 שקלים ומציעה להשתתף בתשלום. אתה בשום אופן לא מסכים ומשלם את החשבון.

אתם יוצאים ואז חתול רחוב עובר בין שניכם והיא נבהלת. אתה מתכופף ומלטף אותו כשאתה מתיישר מבטיכם מצטלבים אתה מחייך ומרגיע אותה שזה רק חתול.

היא נראית לך פתאום רכה ונעימה ואתה כבר מתחרט שמחכה לה יום ארוך למחרת והיא עייפה.

היא נזכרת שיש לה מחר יום חופשי ואתה מבין שמצאת חן בעיניה.

אתם חוזרים לבית קפה ומשום מה הנמשים על פניה כבר לא מפריעים לך.

הקול שלה רך ונעים ואתה שמח שהשיחה זורמת.

והגובה שלה.... הופך להיות פרט שולי.

היא נהנית מהבדיחות שלך ואתה נהנה מזה. אחרי הכול בעבודה אתה לא בדיוק זה שגורם לאנשים לצחוק.

בדרך הביתה אתה מצטער שלא נסעת באוטובוס כי אז היא הייתה לוקחת אותך הביתה והיית מרוויח איתה עוד 20 דקות.  מצד שני היא יכלה גם לקחת אותך רק עד התחנה המרכזית.

מאוחר יותר היא מסמסת לך שהיא תשמח להיפגש.

________________________________________

החלטת שאת חייבת לעזור לבת שלך להתחתן.

שכנעת אותה שלפני כול פגישה היא תיתן  לך את שם הבחור ואת מספר הנייד שלו. על כל מקרה.

סיכמת איתה שתשלח הודעה כשהיא חוזרת הביתה בריאה ושלימה.

כבר כמעט התייאשת. אף אחד לא מוצא חן בעיניה.

הודיעה לך שחזרה הביתה והכול בסדר.

התקשרת והיא אמרה שהבחור ממש מצא חן בעינייה.

"יופי. סוף סוף מישהו מצא חן בעיניה" את חושבת לעצמך.

את לא מאבדת זמן, איך אימא שלך ע"ה  תמיד אמרה: "מכים בברזל בעודו חם"

שלחת לו הודעה לנייד: אשמח להיפגש איתך.