|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תיאור הבלוג: כשאתה כותב דברים זה נשאר על הדף ומקבל משמעות, כשאתה מוציא לאור וחושף זה עולה שלב ומקבל משמעות נוספת, כשאתה משתף אחרים ונוצרת ריאקציה זה שוב עולה שלב ומקבל משמעות נוספת. למשמעויות אלו אני שואפת ,מתחברת וחוברת אל השאר.
|
|
|
|
|
|
פורסם ב 29/11/2009
|
|
"יש לפעמים תקיעות בחיים"- אידית וידמן
יש לפעמים תקיעות בחיים.
אפילו כשהדרך זרועה בתמרורים
ואנו לכל מודעים.
אנחנו שואפים, רוצים לגדול
לקחת ביס מהכול,
והתקיעות מונעת מאיתנו לעשות צעד
ואנו רק רואים מרחוק את היעד.
יש בנו את חדוות התאווה ,אך היא נמה
ואנו יודעים שהיא עמוק עמוק שמה.
מחכה בשקט להתפרץ
אולי כשקופידון ישלח את החץ.
"אולי כשקופידון ישלח את החץ" – בחרתי דווקא להתחיל עם המשפט האחרון בשיר שלי. חץ האהבה, העצמית שלנו אל עצמנו. חץ שאמור לפגוע עמוק עמוק בלב המטרה על מנת לזעזע, ליצור שינוי , ליצור הוויה אחרת.
קופידון= אהבה , אהבה= נתינה, התמסרות, הרצון לעשות טוב, משהו עמוק עמוק מבפנים, הרצון להרגיש רצוי ומרצה. ובשל האהבה הזו אנו עושים צעד על מנת להתקרב ליעד. כל יעד, אם זה בתחום האישי, בתחום המקצועי או בתחום הכללי.
מהו אותו ה"סטארטר" שיגרום לנו לצאת מ"התקיעות " שלנו? האם זהו כורח השעה? האם זוהי החדווה המתעוררת שוב ושוב להשתחרר מכבלים? האם באמת אנו זקוקים למישהו מבחוץ שייתן את הפוש , מישהו כמו קופידון. או בכל שם אחר שנבחר?
כשאני חושבת על המשפט " והתקיעות מונעת מאיתנו לעשות צעד ואנו רק רואים מרחוק את היעד", נזכרתי פתאום במשה שהביט על הארץ המובטחת , מרחוק, ידע את היעד והחמיצו. כה קרוב היה וכה רחוק.
יש שיאמרו שזה באשמתו ויש האומרים שהדברים נגזרו עליו. מסכן? קורבן? ואולי קורבן של עצמו. כך גם עם התקיעות שבחיינו. כל כך קרוב וכל כך רחוק.
"מחכה בשקט להתפרץ" – לא בהכרח. בהרגשת התקיעות אין שקט ,יש מאבק תמידי שמצריך הרבה מאד כוחות נפש.ובסך הכל הרי מדובר בנפש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|