|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תיאור הבלוג: בן זוג חדש, חיים עצמאיים חדשים, עיר חדשה...
כל השינויים שהכנסתי לחיי אחרי הגירושים.
איך מתגברים וממשיכים הלאה?
איך לא נותנים לפחדים ולכאב לעצור את החיים ולבנות זוגיות חדשה?
|
|
|
|
|
|
פורסם ב 21/10/2009
|
|
התחלתי לכתוב כי עברתי שינוי מאוד משמעותי בחיי.
אחרי הגירושים קצת התנתקתי מהעולם, נכון מבחוץ המשכתי את החיים כרגיל אבל לא הייתי מסוגלת להתחייב לקשר רציני. כשהייתי מרגישה שהמחוייבות גדלה הייתי מתחילה לשחק משחקים של ילדה קטנה, כדי להיעלם, כאילו בלעה אותי האדמה, הכל על מנת לא להתחייב שוב.
וזה לא שלא רציתי שוב להתחייב, רציתי מאוד, אבל לא הייתי מסובלת לבטוח שוב באף אחד. כל הזמן חייתי בתחושה שהבן אדם שמולי משקר לי, בוגד בי, משחק איתי כמו שהגרוש שלי עשה לי. וכך חייתי במשך כמעט שנה.
ואז הכרתי בן אדם מדהים!!!
וכמובן שהיה חייב להיות קושי, הבן אדם המדהים הזה שאיתו סוף סוף הרגשתי שאני מוכנה להתחייב, הבן אדם שהרגשתי שהוא האחד שלי, גר בקצה השני של המדינה! הכי רחוק ממני שאפשר!
בהתחלה זה הפחיד אותי לא ידעתי איך אני אמורה להתמודד עם המרחק הזה, אבל לא יכולתי לעצור את עצמי מלהיסחף אחריו.
עברנו פחות או יותר אותו הדבר, אם להיות כנה הוא עבר דברים אפילו יותר קשים ממני, וכנראה שזו גם הסיבה שבגללה הרגשתי כל כך פתוחה איתו כבר מהשיחה הראשונה שלנו.
אני לא יכולה לשכוח את השיחה הזו-
התחלנו לדבר על הגירושים שלי ופשוט התחלתי לבכות, שפכתי את הלב כמו שלא עשיתי עם אף אחד במשך תקופה מאוד ארוכה, הרשתי לעצמי לספר לו דברים שאפילו לחברה הכי טובה שלי לא סיפרתי.
והוא היה מדהים, נתן לי להישתפך ולבכות, סיפר לי קצת על קצה המזלג את מה שהוא עבר ואיך במשך כמה שנים טובות הוא לא רצה לשמוע על קשר רציני עם אף בחורה ואיך לאט לאט הוא החליט כן לשקם את החיים שלו. ולסיום השיחה המדהימה והפתוחה הזו הוא הציע לעזור לי לצאת מהמצב שהייתי בו, ואכן כך היה.
פיתחנו שיחות שהלכו ונהיו אינטימיות יותר ויותר עם הזמן, ולמרות שלא היינו רישמית זוג, הרגשתי מחוייבות אליו וסיפרתי לו על כל צעד וצעד שלי. וגם הוא כמוני סיפר לי על כל צעד ושעל.
הוא גרם לי להרגיש בטוחה ומוגנת למרות שלא נפגשנו פנים מול פנים.
היינו בקשר כל רגע ורגע במשך היום, החל מSMSים ועד שיחות במסנגר ומאוחר יותר בסקייפ מול המצלמה אל תוך הלילה.
ואז בתוך החלום המושלם הזה הגרושה שלו החליטה להפיל עליו עוד פצצה!! באותו יום הוא היה עצבני בטירוף (ואפשר להבין אותו) ואז הוא אמר לי שעד שהוא לא מסיים את הבלאגן עם גרושתו הוא לא מסוגל להתחייב.
באותו הרגע הרגשתי שאני מתמוטטת, נשברת.
"יש מצבים בחיים שצריך לוותר וזה נקרא ויתורים כואבים. שלא תביני לא נכון, אני מת עלייך ואת מדהימה ואת כמו כפפה ליד בשבילי אבל יש מצבים שאי אפשר לעשות אותם... אני לא יודע מה להגיד לך פשוט אני לא רוצה לפגוע, אני לא רוצה לבאס, אני לא רוצה להשלות ואני לא יכול להרשות לעצמי לתת לך לחכות לי. אני בסך הכל עוד בן אדם ואני לא חושב שאת יודעת שתחכי לי הרבה זמן אבל זה ממש הרבה זמן כי אני מבולבל עם עצמי...
אני לא אצליח להתמודד במצב של זוגיות כרגע ולא בעתיד הקרוב. פשוט כבר עכשיו זה לעבור את כל הקוים האדומים שרק היו לי ולה ולא חשבתי בחיים שהיא תעשה את מה שהיא עשתה ולא חשבתי שהיא תעשה את הצעדים האלה ולכן מאמי אני אומר- אני לא רוצה ולא מעוניין שאת תהיי זו שאני אוציא עליה את העצבים ואת התיסכולים שלי.
אין לי עצבים לכלום ולשום דבר מאמי אני חושב שאני עושה את הצעד הזה לטובתינו, אומנם כרגע את לא רואה את זה אבל יותר קדימה את תדעי ותביני למה אני ביקשתי את זה."
כמובן שלא היה לי מה לענות על זה, אחרי הכל זו החלטה שלו ואני לא יכולה להכריח אותו להיכנס איתי לקשר. כשהוא ראה (כי השיחה הזו הייתה במצלמה) שאני חסרת מילים הוא כתב לי:
"אני יודע שזה לא נעים בכלל ואני גם אוכל על זה סטירות אבל חשוב לי שאת תדעי את כל האמת לא רק את הורודה אלא גם את האפורה."
ולמרות שבתוך תוכי ידעתי שהוא באמת מתכוון לזה, שהוא באמת עושה את הצעד הזה כי הוא מנסה לחשוב על טובתינו, עדיין לא הצלחתי להוציא מילים כדי להגיב, זה אכל אותי מבפנים והרגשתי איך הדמעות חונקות לי את הגרון, איך אני עוד רגע אחד מתפרצת בבכי מול המצלמה, אבל החזקתי את עצמי, לא רציתי שהוא יראה אותי נשברת ככה.
ידעתי שקשה לו גם ככה והדבר האחרון שרציתי לעשות זה להכביד עליו עם הכאב שלי.
השתדלתי שלא להביט ישירות למסך בתקווה שכך הוא לא יראה את הדמעות שמציפות לי את העיניים, הוא ידע שרע לי ושאל אם אני רוצה לנתק, אבל לא יכולתי, פחדתי! פחדתי שאם אני אנתק איתו את השיחה הזו במצלמה אני לא אראה אותו יותר, שאלתי אם הוא רוצה לנתק והוא ענה: "לא אבל... אני חושב שכדאי כרגע... להירגע מזה קצת לפחות ככה אני מרגיש פשוט יש לי קצת צביטה בפנים ולא כייף לי לדבר ככה.."
לא היה לי מה לענות ובכל זאת הצלחתי לשחרר משפט או שניים. משפטים שרק ניסו לגרום לו להבין שאני לא שלמה עם זה אבל אני כן אתן לו את כל המרחב וכל הזמן וכל מה שהוא רוצה ומבקש.
הרגשתי רע אני אפילו לא יודעת או יותר נכון לא זוכרת מתי הייתה הפעם שהרגשתי כל כך רע כמו באותו יום.
ניתקנו את השיחה וברגע שזה קרה כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר, הדמעות החלו לזלוג אחת אחרי השניה, ברחתי החוצה לעשן סיגריה, לנסות להירגע, לקחתי איתי דף ועט וכתבתי לו משהו, שמאוחר יותר כשדיברנו שוב בסקייפ רשמתי גם לו:
"אתה יודע?
אני מנסה להכניס לעצמי לראש שאתה לקחת החלטה וזהו אני צריכה לקבל אותה, אבל משהו מבפנים עוצר אותי ולא נותן לי לעשות את זה...
בחיים לא קרה לי דבר כזה, תמיד הייתי משחררת בקלות ולא היה כואב לי אפילו ואיתך, אני פשוט לא יכולה.
אני לא יודעת להסביר את זה, אין לי איך להסביר את זה ומצד שני כל מה שקרה בנינו מהיום הראשון שהכרנו היה הזוי ובילתי ניתן להסבר...
אני אעשה הכל כדי לתת לך מה שאתה רוצה אני נשבעת לך!! אומרים שכשאוהבים מישהו רוצים שיהיה לו טוב ואם השקט הזה ולא לפתח כלום כרגע זה מה שיקל עליך עם כל מה שאתה עובר אני אעשה את זה בשבילך...
אבל חשוב לי שתדע שאני עושה את זה כי זו בקשה שלך ואם זה היה תלוי בי אני לא הייתי מוותרת עליך בחיים ויותר מזה, לא משנה מה קורה לך עכשיו הייתי נשארת איתך ועוזרת לך בכל מה שרק הייתי יכולה (אם רק היית נותן לי).
ולמרות ההחלטה הזו שלך חשוב שתדע ותבין שאני עדיין פה בשבילך תמיד תמיד תמיייידדד..."
וגם קיבלתי תשובה:
"זה לא קשור מה נראה לך שאנחנו הולכים להתנתק??? אז ממש לא יש לך טעות את עכשיו איתי במסע לכל החיים גם אם ידידים או חברים טובים או בני זוג אני אל מוותר עלייך תהיי בתמונה."
המשפט הזה שיפר לי קצת את ההרגשה אבל בתוך תוכי ידעתי והרגשתי שהוא הגבר שלי ולחשוב שאני אהיה רק ידידה או חברה טובה שלו קצת כאבה לי.
בימים שאחר כך המשכנו לדבר ואני ניסיתי בכל כוחי להסתיר את העצב ששרר לי עמוק בלב אך ללא הצלחה, הוא הספיק להכיר אותי וקרא את המבט בעיניי והבין שרע לי: "אפשר חיוך או שנפרוש לישון?", הוא שאל ואני ככל ישאלית נפוצה עניתי גם כן בשאלה: "וממך אפשר חיוך?", "קצת קשה נשבע לך קשה לחייך שאני רואה אותך ככה אני נ-י-ש-ב-ע."
"מה זה ככה?" שאלתי בתמיהה מסויימת, "העיניים שלך עצובות" הוא אמר, "אני שחקנית גרועה, אה? לא מצליחה להסתיר את זה", אמרתי כשאני מרגישה שבמקום מסויים אני דווקא שמחה שהוא שם לב כי המשחק הזה קשה יותר ויותר ככל שהשיחה בנינו מתפתחת.
"ממני לא תוכלי להסתיר, אני מרגיש אותך וגם בלי לראות אותך ואני אדבר איתך פה אני אדע מה קורה לך בפנים."
לא רציתי שזה יקרה כל כך הצטערתי, אני ידעתי שהוא עמוס ריגשית מכל מה שקורה לו בחיים. והוא? הוא ידע שהוא חלק מהעצב הזה שנכנס בי ולא התכוון לעזוב אותי להתמודד עם העצב הזה לבד.
המבט שלו אחרי השיחה הזו היה מבט שאני לא חושב שראיתי אצלו קודם: "אמיתי?", הוא שאל, "רק", עניתי. "אני רוצה להיות לידך עכשיו מצידי בלי סקס ובלי שום דבר מיני אחר רק לחבק אותך."
זה היה נשמע כמו חלום, יכולתי לעצום את העיניים ולראות אותנו שוכבים מחובקים ורק מסתכלים אחד על השני.
המשכנו את השיחה בסקייפ והוא רשם לי:
"לא קרה לי שהיה לי פרפרים בבטן ממישהי, ולא רק בהתחלה שיש ולא קרה שאני מרגיש שאני פוגע במישהי וכואב לי ואני לא מרגיש שלם עם עצמי בקטע של הפגיעה."
"מאמי... אין לי מה להגיד על זה... הלוואי ולא היית לוקח את ההחלטה הזו אבללל אני מבינה את המקום שאתה בא ממנו וזה מקל קצת יש לך כל כך הרבה על הראש עכשיו להתמודד איתו אל תעסיק את עצמך בי.. אני בסדר", עניתי לו.
"מאמי תקשיבי, אני לא יודע מאיפה באת לי, אני לא יודע מה קורה פה כפרה. נישבע אין דקה שאני לא חושב עלייך במיוחד והנה אני מגלה לך פה משהו....
שקיבלתי את המכתב שהיא שלחה לי ישר עלית לי לראש ישר חשבתי: אין משכורת אין כסף לנסיעה אלייך רציתי להפתיע אותך."
המשכנו בשיחה המדהימה הזו אל תוך הלילה עד שבסביבות 3 ורבע לפנות בוקר הוא יצא לעשן ואז כתבתי לו: "גם אני יצאתי לעשן ו... אמממ אני רק רוצה להגיד לך שאני משוגעת עליך ומטורפת עליך ושאין דברים כמוך.. אף אחד לא משפיע עליי כמוך אתה הדבר הכי טוב שקרה לי מואהההה". וכשהוא חזר הוא רשם לי: "את אדם מדהים ביופיו הפנימי והחיצוני אני משוגע עלייך מטורף אין לי מוח כבר במקום זה יש לי אותך... את משגעת אותי אין לי מילים לבטא איזה פייה אלוקים שלח לי מלמעלה רק תודה תודה תודה שזכיתי להכיר אותך..."
"מאמי שלי, אני זו שזכיתי להכיר את הגבר הכי מדהים עלי האדמות.. אף אחד לא משתווה אליך מבחינתי".
וכך המשכנו והמשכנו והמשכנו עד 4 וחצי לפנות בוקר.
אחרי השיחה הזו חזרנו להתקרב ואפילו קבענו תאריך שאני אסע עד אליו כדי לפגוש אותו, הייתי הכי מאושרת בעולם.
לפגישה הזו חיכיתי בקוצר רוח. ספרתי את הימים, השעות ואפילו הדקות.
והפגישה???
הפגישה היא כבר סיפור אחר שאני אספר בהמשך...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|