בס"ד
אז ככה,הבחור הצעיר שלי בן החמש,החליט שנעים לו במקלחת, או יותר נכון נעים לו לעצבן אותי, והחליט להישאר במקלחת.
נו, בטח שסגרתי את הברזים, אבל זה לא עשה עליו רושם. גם האיומים שהוא לא יאכל מעדן עד הבר מצווה ושאין וידאו עד היום הולדת הבא, לא עשו עליו רושם .
עמדתי מולו, בתחושה שזהו, אין לי כבר כוח, ועוד רגע אני פשוט גוררת אותו החוצה ואז...רגע...חשבתי לעצמי, למה להתעצבן? הקב"ה לא לוקח מאף אחד את זכות הבחירה .... בחירה יקירתי בחירה.
ואז שמעתי את עצמי אומרת, בשיא הרוגע (כנראה שנגמרו לי לגמרי העצבים), לבחורציק שלי בן החמש: מאמאלה אתה יוצא לבד או שאני מוציאה אותך?
הבחורציק הסתכל עלי במבט תוהה, אז שאלתי שוב, מה אתה בוחר? לצאת לבד או שאני אוציא אותך? לא יאומן, הוא הסתכל עלי וענה: "אני לבד".
וואו, זה עבד.
בבוקר מיד כשהתחילו הקונצים לא רוצה ללבוש את זה, רוצה את זה, הוצאתי שתי חליפות ואמרתי נחרצות:מה אתה בוחר, את זה או את זה? הוא ניסה להגיד משהו אבל מיד חזרתי על עצמי כמו תקליט שבור מה אתה בוחר, את זה או את זה? ככה שלוש פעמים ואז הוא הצביע על אחת החליפות ואמר: את זה.
וואו, זה עבד.
בצהריים הוא בחר מה יוגש לו בצלחת מבין שתי אפשרויות ובערב הוא בחר אם להתקלח לפני האוכל או אחר כך.
***
חיינו מורכבים מאין סוף בחירות. בכל רגע אנחנו עושים בחירה כלשהי. לעיתים במודע, לעיתים לא במודע. לעיתים הבחירה קריטית והרת גורל ולעיתים לא ממש משמעותית.
לכל בחירה יש את הרווח שלה מול ההפסד שלה.
הגיעה אלי אישה לייעוץ. קשה לה עם בעלה.
"אני רוצה שייקח אחריות בבית, שייזום דברים, יש לי ילדה חולנית ורק אני מטפלת בה" נשמעה נואשת.
תוך כדי השיחה איתה היא לאט לאט הבינה שבכל פעם שבעלה "מטפס על הסולם, היא מנענעת את הסולם ומפילה אותו" במילים אחרות, בכל פעם שהוא יוזם משהו, היא מבטלת, מעבירה ביקורת, היא לא סומכת עליו ולא נותנת לו לטפל בילדה כי רק היא יודעת לדפוק על השולחנות הנכונים בבית הרפואה. היא בולדוזר והוא...עושה טובה שזז.
תהיתי לגבי הרווחים שלה מול ההפסדים.
בסופו של עניין היא הבינה שקשה לה לוותר על התואר של האימא המסורה, של האישה שלוקחת הכול על עצמה. קשה לה לוותר על ההערצה של הסביבה, על הערכתה כאישה ואימא חזקה.
כשבדקנו איזה מחירים היא משלמת על זה, היא הבינה שההפסדים ענקיים לעומת הרווחים. שבתמורה להערצת הסביבה היא מתוסכלת, בתמורה לתואר אשת ואימא השנה היא יותר ויותר בזה לבעלה, מרחיקה אותו ממנה וגורמת לילדים לא להעריך את אבא שלהם.
ועכשיו, היא חייבת לבחור.
הכי חשוב שנבין שיש אפשרות לבחור. תמיד ישנה עוד דרך.
את רוב חיינו אנחנו מנהלים ע"י "טייס אוטומטי". נדמה לנו שהדברים הם ככה וזהו. אבל הדברים הם אף פעם לא ככה וזהו.
גם כשקורה לנו דבר נוראי שמבחינתנו הוא גזרה משמיים ולא בחרנו אותו, עדיין אצלנו ובידינו לבחור כיצד להתמודד עם זה. גם כשאנחנו חווים עלבון, תסכול, חוסר אונים או כל רגש אחר שעולה בקרבנו שלא מתוך בחירה, עדיין הבחירה שלנו היא מה לעשות עם הרגש הזה. להגיב מייד או לבחור לנשום קודם. לבחור ללכת עם העלבון ולהעצים אותו, או לבדוק ולראות ממה כל כך נעלבתי ואיך אוכל לשנות אצלי כדי להיעלב פחות. האם להתפרץ מכעס מתוך חוסר אונים או לנשום ולהזכיר לעצמי שוב ושוב שלא הכול בידיים שלי.
כן, זה לא פשוט אבל בהחלט אפשרי.
המוח שלנו הוא שריר. וכל שריר צריך אימון. כאשר אנחנו משנים התנהגות, המוח מתחיל לפעול אחרת, ולאט לאט אנחנו מפנימים התנהגות חדשה.
אם לא הייתה לנו את האפשרות הזו, לא הייתה לנו את היכולת לבחור, לא היינו יכולים לעולם, אבל לעולם לשנות ולשפר את מידותינו.
***
כבר כמה שבועות שאני שומעת את עצמי שואלת את הבחור בן החמש שלי מה אתה בוחר, והשבוע שמעתי אותו אומר לאחותו הקטנה,כשהוא מגיש לה שני משחקים: מה את בוחרת את זה או את זה?
וואו איך שהם מחקים אותנו.
בחירה! איך לא חשבתי על זה קודם??? פשוט גאוני.