להקשיב לקול הפנימי
זה תמיד מצחיק אותי כשאומרים הלכתי לחפש את עצמי. ולמה צריך לנסוע למזרח בשביל זה? אי אפשר למצוא את עצמך פה? הרי ללכת לאיזה אשרם ולעשות אום כל היום ולחיות בשנטי זה לגמרי סבבה, אבל איך לוקחים את כל השלווה הזו ומיישמים אותה ביום יום.
ולא, לא, לצערי אין לי חידושים והמצאות בנושא.
גם אני מוצאת את עצמי מתייסרת בחיפוש אחרי האמת הפנימית.
איך מוצאים את השקט הפנימי המיוחל? את האמת הפנימית, השלווה הזו שקורנת מבפנים שמדריכה אותך ומלווה אותך בכל צעד ושעל.
איך מתוך תקופה איומה של בלבול משווע של כאוס מוצאים את הדרך? איך עולים על השביל הנכון? איך מתחברים אל השקט ואל הקול הפנימי?
מדריך לטרמיפיסט בגלקסיה? מגבת בתיק זה כל מה שצריך.
מורה נבוכים של ממש...
כל אחד מהמחפשים מוצא בסופו של דבר את דרכו החוצה מן המבוך או שמא עלי לומר פנימה..
יש מבינינו המתחברים לקבלה ויש שעושים מדיטציה, יש כאלה ששיעור ספינינג או הליכה מהירה מחבר אותם פנימה.
אני חושבת שמה שעשוי להקל על התהליך הלא פשוט שבו עסקנין טמון במספר יכולות.
ראשית, היכולת לראות בכל דבר שקורה את הטוב שבו, את חצי הכוס המלאה, ושנית, היכולת לקבל כל דבר שקורה מתוך ההבנה שהוא קורה לטובה.
הלוואי שהיתה איזו כמוסת פלאים, כחולה או אדומה, שבליעתה היתה מאפשרת לנו חיבור מיידי לאמת הפנימית. אבל אני מניחה שערכה של זו היה יורד פלאים עקב היכולת המיידית להשגתה. כולנו מודעים לזה שכאשר אנו משיגים משהו באופן פשוט וללא מאמץ זה מאבד מהמר מאד מטעמו. חלק מההישגיות היא יכולת הכיבוש והמשחק המקדים. ככל שהדרך מתארכת ומסתבכת, הנצחון נעשה מתוק יותר.
אז בנימה אביבית, פרחונית ואוורירית, אאחל לעצמי ולכולנו –
גילוי נעים !!!
ואל תשכחו להקשיב לקול הפנימי שלכם, הוא שם הוא מלווה אתכם לאורח כל הדרך, תנו לו ביטוי, תקשיבו ללב.
באהבה, אוסי