בשני המקרים מופעלים אותם השרירים, אשר נחוץ להם כוח הכבידה על-מנת לבצע את הפעולות בצורה נכונה ובריאה.

ציורים ופסלים ממצרים העתיקה, מפרו בתקופת האינקה, משבטים באפריקה מלמדים כי נשים נהגו ללדת כשהן עומדות או כורעות. במאה ה-16 הייתה תקופת מפנה בה היה מעבר מעידן היילוד המסורתי לעידן המודרני, ומאז הייתה השפעה על הדרך בה נשים ילדו, זאת הייתה תקופה בה צדו מיילדות באירופה (ציד המכשפות) ונשים החלו להאמין ברופאים ואיבדו את האמון שנתנו במיילדות. הן איבדו את האמון בגופן וחששו להתמודד עם תהליך הלידה ללא עזרה רפואית.לקראת סוף המאה ה-18 התחום המיילדותי  הועבר מסמכות המיילדות אל סמכות הרופאים ונשים עברו שינוי בלידה. מתוך ניסיון למצוא תנוחה הנוחה ביותר לרופא, ויתרו היולדות על תנוחות הלידה המסורתיות- כריעה, עמידה, ישיבה על שרפרף, והחלו ללדת כשהן שוכבות על גבן ורגליהן מורמות כלפי מעלה.

ניתן לראות שלאורך ההיסטוריה רק בשבטים פרימיטיביים ובכפרים רחוקים נשים שעובדות בשדות, עובדות בבית עדיין כורעות ללדת, ולא אחרת.

השאלה המתבקשת היא, האם אנו צריכות נוחות על מנת ללדת?
מהן, אם כן, הסיבות לכך שלא מומלץ לשכב על הגב בהריון מתקדם ובלידה? ראשית, הרחם בשלבים מתקדמים של ההיריון גדל, ומפאת משקלו הוא לוחץ על עורק ראשי ובזמן השכיבה על הגב יכול הדבר לגרום להאטה באספקת חמצן לעובר. סיבה נוספת היא, שחשוב לנצל את כוח המשיכה בזמן ההיריון על מנת לעזור לעובר להיכנס נכון אל האגן במנח ראש. יש קשר  בין מנח עכוז לבין תנוחות האישה בתקופת ההיריון.

ולבסוף, השכיבה על הגב פוגעת באספקת החמצן. לכן, אישה השוכבת על הגב חשה לעיתים  האצות דופק, קוצר נשימה, בחילות ועוד..

בעת הלידה שכיבה על הגב יכולה לגרום למצוקת עובר, לידה ארוכה, שימוש רב במשככים, היתקעות העובר בתעלת הלידה ועד שימוש בואקום וניתוח קיסרי.

אז למה לא להיעזר בכוח הכבידה המופלא וללדת בעזרת תנוחות פיזיולוגיות טבעיות של הגוף, המסייעות ליולדת לקדם בצורה טבעית את יציאתו לעולם של התינוק, כגון: כריעה, עמידת שש, ישיבה על כדור/שרפרף, שכיבה על הצד וכו.

"אין שום בעל חיים המאמץ לעצמו תנוחה כל-כך בלתי מתאימה במהלך מאורע כה חשוב בחייו".  ד"ר פיטר דאן 

חומר למחשבה!