|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
 
|
|
תיאור הבלוג:   בבלוג זה, ארצה לתמוך ולשתף בנסיוני עם מטופלי ומטופלות פריון.
מכוון שאני פסיכולוגית ומאמנת מנטאלית לנשים בטיפולי פריון אשמח לשמוע את סיפוריכם, לענות על שאלות שלכן בנושא בייחוד אם אתן עצמכן או ילדיכם נמצאים בתהליך לא פשוט זה של טיפולי פריון.
זהו המקום לשאול על הדרכים להתמודד עם הטיפולים והשלכותיהם.
מחכה לכן כאן,
באהבה גדולה,
רינה שינברג
|
|
|
|
|
פורסם ב 17/01/2010
|
|
רוצה לחלוק אתכן סיפור שסיפרה לי מתאמנת שלי:
היא נשואה מזה, כ-3 עשורים ויש לה 2 בנות.הקטנה בת 17.
כבר 5 שנים היא מרגישה שזה לא זה אך לא העזה לקום ולעשות צעד ממשי . מה שכן, העבירה מסר לבעלה שזה מה שרוצה- גירושין. כל 5 השנים האחרונות היא רצתה והוא סירב. ואז..בוקר אחד, קם האיש והודיע כי זהו! הוא הולך. באופן מפתיע (או שלא..)חברתי קיבלה רגליים קרות והרהורי חרטה, אך האיש בשלו. כששאלתי אותה למה? אמרה שחוששת למצבה הכלכלי, לא רוצה למכור את הבית וחוץ מזה, כיצד ישפיע הדבר על נפשה הרגישה של בת זקוניה?
לפני שאספר לכן מה אני אמרתי, הייתי רוצה לשמוע מכן, האם מכירות מצבים כאלה? מה הייתן עושות במקומה? איך הייתן מגיבות? האם יש לכן טיפ מעצים בעבורה?
|
|
 
|
|
 
|
|
|
|
|
|
|
 
|
לחזק את ידיה וידייך...מענת מנור . | , ראשון לציון  05/02/2010 20:03:55 | שלום רינה. אני דמות מעברך... מהפורום של לנדמרק. ענת מנור . רציתי לחזק את ידי המתאמנת שלך , גם לי יש מתאמנת שפרודה מבן זוג ופוחדת להאיץ תהליכים או להתגרש רשמית. אך אני רוצה לחזק את ידייך, כל שינוי מפחיד, אך עמוק בתוך הלב יודעת המתאמנת מה טוב עבורה. אולי היא זקוקה לעוד קצת זמן הבשלה של הרעיון. נסי לחזק אותה, ולבדוק מה יהיה הכי נורא עבורה אם תתגרש? או מה יהיה הכי נורא עם תישאר איתו. לפעמים כשמעלים את הפחדים במחשבות ומילים העתיד לא נראה כה מפחיד. ואותך אני מחזקת לתמוך בה, ותמסרי לה שאני מכירה אותך ממזמן, והיא בידיים נהדרות. בהצלחה לשתיכן. מענת מנור . תגובה לתגובה | | |
|
"מרגישה שזה לא זה" | ,   20/01/2010 01:00:17 | "מרגישה שזה לא זה" זו לא סיבה להתגרש. וכל החששות שלך רינה, נכונים לגמרי!
אני כותבת לך ממקום יודע שעבר בדיוק מה שעברת.
אבל מחוץ לזוגיות לא מחכה שום אושר נשגב ושום העצמה ומי שאומר לך אחרת אז או שהוא בר מזל או שהוא מרמה את עצמו.
המצב הכלכלי, הבית, הילדים... הו הילדים!!!
אני חייתי איתו 2 עשורים וסבלתי "זה כבר לא היה זה" ולא היה לי האומץ, ממש כמוך. עד שמשהו התפוצץ והוא יזם את הצעד.... אני שנה לבד, חרדה למצבי הכלכלי הלא בטוח, הבית שהולך להימכר והילדים שלי - גרמנו להם נזק לכל החיים! שני הבוגרים בטיפולים פסיכולוגים וזקוקים לתרופות, דווקא הילדים הקטנים שורדים זאת יותר טוב!
אחרי 3 עשורים להתגרש בגלל שזה לא זה? יקירתי, בחוץ יש עולם מזוייף עוד יותר, עם המון בדידות, גברים מחפשים בילויים מזדמנים ולא קשר יציב. אם עדיין אפשר לתקן, אנא ממך, עשי הכל כדי לשמור על שלמות משפחתך.
הלוואי ובעוד זמן אוכל לענות אחרת. מאחלת לי וגם לך. תגובה לתגובה | | + התגובה כמובן למתאמנת ולא לרינה | , , 20/01/2010 01:06:07 | תגובה לתגובה | | + מה שיש בחוץ | , , 20/01/2010 10:23:14 | אילה,
לקום לעזוב, דורש להיות שלמה לחלוטין. להבין שיש לכך מחירים ולהיות מוכנה לשלמם.
העניין הוא שפעמים רבות מה שעוצר אותנו הוא הפחד וזה מה שקרה לגברת עליה סיפרתי.
זה לא שהיא לא רוצה, היא רוצה אבל פתאום העניין הפך לממשי והיא נאלצה להתמודד עם פחדים הקשורים לחוסר הבטחון שלה, לאמון שלה בעצמה וביכולתה לשגשג גם לבד. היא הותקפה ע"י "שדי הספק העצמי". כאן עולות 2 שאלות מהותיות ביותר- עד כמה באמת מחויבת לאושרי? ומהו המחיר שמוכנה לשלם בעבורו?
ברגע שהתשובה לשאלה הראשונה אינה "מאד!" חד משמעי ולשנייה- המחיר מוגבל, אזי באמת תשאר תקועה באותו מקום. עם סיכוי סביר ביותר שלעולם לא תעזוב את הקשר גם אם תהיה בו אומללה לחלוטין.
לך אני אומרת, עשית צעד אמיץ, במובנים מסוימים הצלת את חייך. אז נכון שקשה בחוץ, נכון שיש גברים לא סימפטיים בחוץ. אבל יש גם אחרים. אל תתיאשי פשוט המשיכי לחפש והיי מאד ברורה עם עצמך לגבי מה את רוצה.
לטעמי, זה שקשה בחוץ לא מצדיק את הסבל בפנים. יש לך עכשיו הזדמנות שנייה ליצור משהו אחר משהו שתאהבי בחייך.
תגובה לתגובה | | |
|
|
|
למה היא חיכתה 5 שנים | ,   19/01/2010 19:25:42 | למה היא חיכתה שהוא יקום וילך? אם היה לה כל כך רע אז היא קמה והלכה והעמידה אותו בפני עובדה. כנראה שהמצב התאים לה וכשפתאום הוא אכן קם והלך היא נוכחה שזה לא מה ציפתה לו. תגובה לתגובה | | + למה לא קמה והלכה | , , 20/01/2010 10:07:30 | אפרת יקרה,
היא לא רצתה לוותר על הבית. נשמע רע, אבל לא זו הכוונה. מבחינתה הבית מסמל בטחון, אי של שקט. תגובה לתגובה | | |
|
|
|
|
 
|
|
|
|