בנקודת הזמן הזו, אתה מתעורר בי, קול הספק.
אתה{הספק}מרגיש את העצב שאופף אותי ויודע כי מצאת טרף קל.
אתה רוחש סביבי
ואני בשלי,
מבצרת חומות.
אתה מנסה להשתלט על מוחי
ואני מחדשת הגנות.
מזדחל כעכביש, מחפש להתמקם וללכוד ברשתך את חולשתי.
בנקודת הזמן הזו אני מנסה לפשט רגשות ולהפוך אותך למילים.
מעבדת את המילים מבקשת ללמוד אותן. בוחנת, מגוללת מסקנות.
לרגע קט עולה בי הרגשה שהצלחתי. שניצחתי אותך
ואז שוב אתה מתעורר וללא משוא פנים במוחי מתמקם.
מקונן בתוכי,
מביס את המילים והופך אותן לשתיקות
ולך,לך זה לא מספיק.
אתה עמל בחדוות ניצחון, אורג רשת ספקות בין מוחי לליבי.
מה יקרה אם יגדל המרחק בין מוחי לליבי,
האם הרשת תקרע או יכאב הלב ?!