|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| | א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | | | | | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תיאור הבלוג: על יחסים של בינו לבינה
מנקודת מבט גברית
על הספר - אבא הוריד ראש- מהדורה שלישית
על הספר החדש - נשמה יהודית תוהה
|
|
|
|
|
|
פורסם ב 18/06/2011
|
|
אלי כרם
נתחיל בווידוי, יש לי בעיית ריכוז, מעולם לא אובחנתי, אבל אני יודע עוד מהתיכון
עד כאן הקדמה (להלן הווידוי...) עוד מאז הבנתי שמשהו לא עובד בשבילי במקום הזה...
אני מת על הספר שלך!!!
אמנם אני צריך לקרוא כל שורה לפחות פעמיים כדי לקשר לשורה הקודמת (מכאן חשיבות ההקדמה( ואני רק בעמוד 82, אבל כבר הספקתי לרוץ איתך ועם דנידין, רצנו גם עם עשהאל, קיבלנו מכות רצח ביחד, נקרענו מצחוק מזה, ואז בכינו יחד... גם עכשיו אני כותב לך ומתרגש, כאילו אתה מספר על הילדות שלי, אני יושב פה עם לחלוחית (גם יותר מזה... ) למען הסדר הטוב, מעולם לא הרימו עלי יד, אבל יש לי שני ילדים והיום יותר מתמיד, אני יודע שגם להם זה לעולם (!) לא יקרה...
אני מתרגש איתך מהנסיעה לעזה, ומחכה להבין את מי אתם פגשתם שם.
אז זהו ( בינתיים ) הייתי חייב להניח לרגע את הספר ולכתוב לך
מאת יאיר הרטמן
http://yairbookworld.com/reviews/78-2010-09-06-17-29-31
לחיות בתוך הקונסנזוס זה הדבר האופטימאלי. החיים בתוך המוסכמות, כאשר זרועות החברה מחבקות במין חמימות בלתי מורגשת ואולי חמימות שאת המחיר שלה אנחנו משלמים מבלי ממש להרגיש, זו צורת החיים הנורמטיבית. צורת החיים המתבקשת מאיתנו מהחברה שאליה אנחנו שייכים, בכול אופן, כול עוד אנחנו מצייתים לנורמות שסביבנו אז אנחנו חלק מהשלם. החיים נוחים, והאינטראקציה האישית עם הסביבה בגדר הנורמאלי.
האומנם?
אבא הוריד ראש / אילן גיל, הוא אחד הספרים היותר מיוחדים שקראתי, ואולי הסיבה העיקרית לכך היא האמת שמובאת דרכו. אמת של אדם אחד, על פי ראייתו, ההיסטוריה האישית שלו וניסיונו. הוא מביא אותה אלינו הקוראים מבלי לצנזר, מבלי להתנצל, ובעיקר מתוך ראיית עולם אמיתית וכנה. אף אחד מאיתנו לא קבע את המציאות, גם לא את הנורמות, בטח לא את החוקים. נולדנו לתוכם, המיטב שיש ביכולתנו לעשות במשך חיינו הוא לנסות לשנות את אותם הדברים שנקבעו עבורנו מראש. כיאה למציאות שבה אנו חיים הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא במסגרת החוק, במסגרת הכלים שיש לרשתנו.
אבא הוריד ראש הוא סיפור של אדם אחד המבקש לשנות את המציאות. לשנות את החוק האוסר על שימוש בסמים קלים, לשנות את האבסורד שמעניק לתאגידים כוח עצום ועיוות החוק כנגד האזרח, ואולי לשנות את המציאות המשפחתית וליצור מציאות יפה יותר וטובה יותר מאותה המציאות אליה נחשף אביו.
הדבר שסחף אותי יותר מכול אל הספר הוא הראיה והנגיעה האנושית שמובעת מתוכו. אפסותו של הבודד במאבק כמעט אבוד מראש למול מערכות חזקות ומשומנות היטב. בתוך המאבקים מערכות היחסים האישיות עם חברים ומשפחה הם הכוח התומך. הסיפור האישי מרתק, וכך גם מערכות היחסים הבין אישיות.
יש שיגידו שהספר נוצר על מנת לעורר פרובוקציות, יש שיגידו שהוא מסמך אישי מרגש, אני אומר שהוא תשקיף המציאות והרי המציאות בנויה משנהם.
מומלץ בחום !
ביקורת של אלון דה מאתר סימניה
http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=904846
את "אבא הוריד ראש" קיבלתי במשלוח מיוחד, לאחר שהובטח לי שלא אצטרך לשלם אם לא איהנה מהספר.
הסכמתי, אבל בכל זאת חששתי שנוצרה כאן איזושהי מחוייבות, ולא יהיה לי נעים שלא לשלם, גם אם אחשוב שהספר איום ונורא.
למזלי, קראתי את הספר תוך יומיים, והיה כיף. - בימים הקרובים הצק בדרך, בזכות ולא בחסד.
ועכשיו, לחלק שלא נזכר במפורש בהסכם בינינו - הביקורת על הספר.
אילן גיל החליט, בגיל ארבעים ותשע ומשהו, לכתוב ספר. רק על זה מגיעות לו מחיאות כפיים. על הנחישות, האומץ, האמביציה הטהורה, וגם על התמימות. מנסיון, הוצאת ספר היא לא עניין פשוט, וודאי לא ספר ביכורים, ועוד יותר מזה - בהוצאה עצמית, שגם יש בצידה הוצאה כספית לא מבוטלת.
הסיפור, כמו ספרי ביכורים רבים, הוא על המחבר עצמו. אילן גיל לא כתב רומן מתוחכם, ולא ספר מתח בדיוני. אילן גיל כותב על עצמו, על מחשבותיו, ילדותו, מאבקו בחברות עסקיות שונות, וכפי שמשתמע מכותרת הספר - "על סמים ושאר נגעים בחברה הישראלית".
חלק ניכר מהספר נסוב סביב קשריו של המחבר עם נושא הסמים הקלים, תוצריו השונים של צמח הקנאביס והשאלות שנתקל בהן כל מי שמעשן, או שוקל לעשן, כמו למשל האם כדאי לעשן גראס או חשיש, לגדל או לקנות, להכניס לחוק או ללכת מסביבו, ובנוסף לכך האמונות, הסטיגמות והסיפורים האופפים את הצמח המעניין הזה. למרות כל שפע החומר (תרתי משמע), הרגשתי שהספר עובר די בשטחיות על הנושא, ולא נכנס מספיק לנושאים מעניינים מאוד הקשורים קשר הדוק מאוד לעניין הלגליזציה של הצמח, להיסטוריה שלו, ובכלל לעניין הסמים ה"מסוכנים" והגדרתם בחוק. במקום זאת, הוא דש בשאלות שחוקות וישנות שאותן אני מכיר לפני ולפנים, כמו גם כל מי שיצא לו אי פעם לגלגל, להוריד ראש, לכסס, או לנפס.
ההרגשה שלי בכלל מ"אבא הוריד ראש", היא שאילו אילן גיל היה משכיל לקחת את הנושא המסקרן הזה, יחד עם סיפור חייו המורכב (שמופיע גם הוא בחלקו בספר), ההומור הנפלא (וההומור העצמי) והכישרון הבלתי מבוטל שלו לספר סיפור, ובמקום לרתום אותו למניפסט טרחני לעתים ולא מסודר נגד "נגעים בחברה הישראלית" (חברות סלולר, הונאות אשראי, גניבות רכב, צביעות השלטון כנגד סמים ועוד) כפי שניתן לקרוא באלף ואחד בלוגים באינטרנט - היה מנסה לערוך ולכתוב סיפור מסודר עם עלילה, התחלה, אמצע וסוף - הוא היה יכול להצליח הרבה יותר.
ניכר שאילן גיל היה להוט להוציא את הספר, מה שלא יהיה, עם עריכה והגהה מינימליות, אולי כדי לא לפגום באותנטיות שלו, ביומיומיות ובשפה הבלתי אמצעית שהוא נוקט בה. אני חושב שזו היתה טעות, כי יש בספר חומרים נהדרים ומרגשים, כמו כל סיפור הילדות והקשר עם אביו, אבל הם מרגישים גולמיים, לא מעובדים - ואילו היו ערוכים ומסופרים נכון, ערכם היה עולה עשרות מונים ולא להיפך. בנוסף, יש המון ענייני תחביר והגייה, כתיב ולשון שהם נסלחים בשיחת חולין, אבל בספרים הם מאוד בעייתיים והיו עפים בלי לחשוב פעמיים ב"ויש" ראשוני של עריכה והגהה.
למרות כל זאת, הספר מקסים ומושך ומעניין ברובו הגדול. אילן - מחכה לספר הבא!
לילוש73
ואני כבר קראתי ולא רק פרק אחד אלא את כולו !!!
צחקתי הרבה מאד תוך כדי הקריאה גם כשהיו נושאים כאובים ועצובים הצלחת להעביר אלי את כל התחושות ועם זאת ההתבוננות שלך על הדברים מסקרנת ואתה בהחלט מספק את היצר הזה .
נותרתי בתחושה של עוד .
עוד לדעת .
העברת אלי חוויות בצורה כ"כ משכנעת , עד כי צחקתי ובכיתי איתך
במילים הכי פשוטות - נהנתי, צללתי אל תוך הספר. אני בטוחה שיהיה המשך לכתיבה הנהדרת.
שלומית מירון - סופרת
אבא הוריד ראש
אילן גיל
הוצאת "נכנסת" ספרות לשם שינוי
סדרת מדע בזיוני*
מהדורת יום הולדת
לפני שאני מפרטת את כל נקודות ההנחה (תשאירו אותן מונחות בינתיים. אל תרימו.) מהן אני יוצאת, כשאני סוקרת ספר זה, תרשו לי לציין מספר דברים:
₪ מאד מוצא חן בעיני שהכותב, כתב לעצמו ספר כמתנת יום הולדת.
₪ מוצא חן בעיני לא פחות, שהוא מוצא לנכון להתחלק איתי במתנה שעשה לעצמו. לדעתי הוא אדם נדיב.
₪ הספר כתוב בכישרון רב ולמרות שבתו של הכותב סבורה שהוא עלול לא לעניין בגלל הירידה לפרטים
אישיים, קראתי אותו עד סופו. (כמעט באותה רמה של עניין).
ועכשיו לנקודות ההנחה:
• כל הכתוב בספר זה הוא אמת לאמיתה.
• הכתוב בספר, או לפחות חלקים ממנו, הם פרי דמיונו היצירתי של הכותב.
• במקומות מסוימים הספר הוא ספר חתרני.
• לדעתי הספר כמוהו כספר הזהר. מותר לקריאה לבוגרים ומעוצבים נפשית.
• בחיבור שלי לספר יכולים להיות עיוותי שיפוט.
כשאני סוקרת את המילים שכתבתי עד כה, נראה לי שהערת הסוגריים (המתחילה במילה כמעט) ולפחות שלוש נקודות ההנחה האחרונות, מחייבות אותי בהסבר אישי... אבל רגע, התכוונתי לכתוב סקירה על הספר ולא לעסוק בעצמי...
הספר
הספר המורכב מעשרה חלקים בעלי אורך שונה, מספר על:
1. משפחתו של אילן גיל הוריו וילדיו (אמנם לא על כולם באותה מידה).
2. אילן גיל עצמו. מילדותו ועד חודשיים לפני יום הולדת החמישים שלו.( תוך דילוגים ניכרים על פרקי חיים.)
3. נגעים – התנהלות לא תקינה של מוקדי כוח בחברה הישראלית.
4. מאבקים דון קישוטיים של א.ג. במציאות החמדנית והבירוקרטית המתסכלת של חיינו במדינה.
5. קורא לשימוש חופשי בגראס. מזהיר מפני השימוש בחשיש.
6. הספר מעיד שלאילן גיל יש כשרון והומור.
בקורת
למרות הכותרת, אני לא חוזרת בי מהשבחים. אך כמי שאמון בעיני עצמו כמי שמילותיו אמת (שוב אני חוזרת לעסוק בעצמי) גם כשהוא כותב סקירה על ספר שנשלח לו על ידי הסופר, אני חייבת לציין שלא כל הספר הוא מקשה אחת.
בעוד שהחלקים הראשונים הם מלבבים, סוחפים ומכמירים. הרי בשלב כל שהוא הספר עושה תפנית ועובר לסוג של ספרות מגויסת. הצורך של הכותב לצעוק כנגד האטימות הממסדית וכלל אין זה משנה אם הוא עוסק בביטוח או בחברות הפלאפון וכו גורמת לספר לאבד מהחן האופייני לו בחלקיו האחרים.
הקריאה להיתר עישון הגראס
בניגוד לשימוש בחשיש בגלל העירוב המזיק של מרכיביו (ראה עמוד עמוד 216) וחוסר הרצון לתמוך באויבי המדינה כנסארללה, יש בספר פניה ישירה ותומכת בעישון הגראס.
האמת שלי
אני כמרובעת שאולי עישנה 10 סיגריות תמימות בכל מהלך חייה, לא יכולה להסכים עם ההנחה של אילן גיל (אותה תרימו תקמטו ותזרקו לפח) שסמים קלים לא מפחידים. לדעתו הם לא מובילים לשימוש בסמים כבדים ומסוכנים. יש בהם ברכה – המאפשרת לקחת את החיים בסבבה, בנוסף להפגנת כיבוד הריבונות של הרוצה לעשן.
האמת של הספר:
הסמים הקלים כגראס, עושים את החיים לאפשריים גם כשהם מזמנים התמודדויות לא קלות. במקרה שלנו – איבוד הכרה בעקבות תאונת דרכים (בנשה, הבן של אילן גיל) ואשפוז ושיקום ממושכים.
התמודדות עם רעות חולות פרי שלטון וממסד.
וכאן אני שוב חוזרת לעצמי:
אני המרובעת, שנפגשתי בספר לראשונה בחלק מהמילים "המקצועיות" הקשורות בעישון הסמים, סבורה אחרת:
יכול להיות שלגבי רוב המעשנים של הסמים הקלים אין חשש שהם יגררו אל הסמים הכבדים ושהם יאבדו את הצפון גם כשינהגו ברכב, אבל לי מספיק שיהיו כמה חלשלושים שיגררו מהסמים הקלים לכבדים יותר.
והיגררות זו, עלולה לגרום למותם, או, לשלוח אותם כצמחים לאשפוז ממושך וחסר סיכוי.
אם רוצים להיות בוטים אפשר לסכם ולומר: הביאו על עצמם את האסון.
אך כשהנפגעים הם אחרים זה איום ונורא.
עוד תובנה לסיום:
נכון שנאמר: "אל תעשה לחברך את השנוא עליך". השנוא עלי ואני מניחה שגם על אילן גיל ורבים אחרים הוא שלילת הריבונות שלנו. מי שמני לשלול הנאות של אחר?
אך נאמר גם "כל המאבד נפש מישראל כאילו איבד עולם ומלואו".
ובינינו, כשאני צריכה לבחור בין השנוא עלי לבין האחריות הקולקטיבית שלי, אני בוחרת בקולקטיב.
או במלים אחרות, אם תרצו, אני בוחרת באמנה חברתית האומרת:
השמד את קטרי הרכבת כשהם עדיין קומקומים!.
כלומר -
אל תחכה להתמודדות עם הצורכים סמים כבדים, תאסור שימוש בסמים קלים.
ואם סקירתי זו מזכה אותי להימנות בין האדומים, מבחינתי זה בהחלט בסדר.
* זו לא טעות דפוס. כך כתוב בספר.
שאגי9
גם אני עומדת לפניי תביעה של אוראנג...שקרנים וגנבים
מבינה את תרעומתך והנך עושה טובה גדולה לכולם בכך שלא הסכמת לפשרה!
ביליבי
19/1/11 19:50:
כל מי שנכנס בחברות הענק על אי צדק יבורך. זה אכן מתיש, קשה, עולה המון כסף אבל אסור לוותר להם לגזלנים.
הם מנצלים פרצות קטנות, מילים מנוסחות בקטן, את העובדה שאנו לא בודקים כי למי יש זמן, טעויות כאילו באראי ועוד. כנס בהם. אולי תעשה להם ייצוגית גם עבור כולם.
בהצלחה ואל תוריד את הראש המשך להרים אותו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|