עידוד ילדים – מזון הכרחי לנפש
"עידוד הוא הנקודה החשובה ביותר בגידול ילדים. זהו גורם כה חשוב, שמותר לנו להניח שחוסר עידוד עומד ביסוד רבות מן ההפרעות בהתנהגות שאנו עדים להם". – כך כותב רודולף דרייקורס , תלמידו של אלפרד אדלר, בספרו "ילדים – האתגר".
מהו עידוד?
מטרת העידוד היא לחזק את האמונה של האדם בעצמו, בכוחותיו וביכולתו. למעשה, כל דבר שמעלה את ערך האדם בעיני עצמו הוא עידוד.
לטעת בילד אומץ,אמונה ואופטימיות בלי פחד מזלזול והשפלה.
העידוד מכוון לצרכים של הילד ולא של ההורה. העידוד יגרום לתחושת ביטחון עצמי אצל הילד.
אם נחשוב לרגע למה בעצם אנחנו מילדינו כשיהיו בוגרים , ניתן לומר שחשוב לנו שהם יתפקדו בבריאות נפשית במעגלי החיים השונים- משפחה-זוגיות,חברה, עבודה.
כדי להגיע למטרה הזו יש לעודד את הילד ולזה אין שיעור.
ביקורת, השפלה, ציפיות לא ריאליות, חוסר הבנה של הקשיים של הילד גורמים להתנהגות מפריעה ולחוסר הישגים.
ההיפך מעידוד זה לייאש. כשאין לילד מה להפסיד יותר הוא לא מתאמץ לשנות את דרכיו.
הדימוי העצמי שלו נמוך והוא לא מרגיש מוערך. במצב הזה הילד לא יודע אפילו אם אוהבים אותו.
אין כוונה כאן לומר שאין לדרוש מהילד ללמוד כמו שצריך או להתנהג בהתאם לכללים. רק חשוב לזכור שכל אימת שיש התנהגות לא ראויה מסתתר מאחוריה קושי שאולי לא שמנו אליו.
העידוד הוא המזון להתפתחותו הנפשית של הילד , כפי שהאוכל הוא תנאי לצמיחתו ובריאותו הגופנית.
העידוד מתרכז בהדגשת הצדדים החיוביים. כלומר- אם ילד צעיר עוזר לקפל כביסה, לאפשר לו, ללמד אותו, רק לזכור שזה לא יצא בדיוק כמו שרצינו....אם נעביר ביקורת או נקפל שוב לפניו, הוא ירגיש שהוא לא מועיל, לא מצליח ואז- למה שינסה שוב. כאן אנו מורידים מוטיבציה וגורמים לחוסר תעוזה ואומץ. התחושה של הילד- אני לא טוב מספיק.
חשוב לעודד עשייה. כל הזמן. לאט, לאט הילד ילמד וישתפר. הרי גם אנחנו כהורים לא נולדנו עם המיומנויות האלה. תפקידנו להדריך ולחזק.
ילד שמתנסה ברצף של חוויות מייאשות מפתח תדמית עצמית לפיה "אינני טוב מספיק",
ילד שמאמין שאינו טוב מספיק מצפה תמיד לכישלון, וילד שמצפה לכישלון מביא על עצמו כישלון. הסביבה והחברה מגיבה על כישלון בהשפלה. ילד שמתנסה בכישלון והשפלה מפתח תחושת כאב, ילד שחי עם תחושת כאב נוטה להסתגרות ונעשה עסוק בעצמו או שנהייה מפריע ומרדן מתוך תחושה שאין כבר מה להפסיד. המעגל הזה יכול להיפסק רק ע"י הבנה של מה שקורה לילד שלנו והיכן אנחנו כהורים יכולים לתקן ע"י עידוד וראיית האופי האמיתי של הילד ולא רק את הישגים כאלה ואחרים שקשורים לציפיות חברתיות. רק אז הילד יוכל שוב להתרומם ולמצות את יכולותיו האמיתיות.
אם ילד טוב מאוד בספורט ולא כל כך טוב במתמטיקה אז יש לעודד מאוד את הספורט ובמקצוע האחר לעזור כמיטב יכולתנו. קודם כל לחזק את מה שיש ולא לראות קודם את החולשות. שם רק נוכל לייאש כי שם קשה לו והוא לא מצליח.
ילד מעודד יתאפיין באומץ להתנסות, להאמין ביכולות שלו, יהיה אופטימי ואקטיבי.
ילד המאמין שהוא טוב יצפה להצלחה. ילד שמצפה להצלחה יביא עצמו להצליח, החברה מגיבה על הצלחה בכבוד, ילד שהתנסה בהצלחה וכבוד יחוש הנאה, ילד שנהנה מעצמו פתוח לסביבה, מתקדם, מעורה, מרגיש שייך ואהוב. ילד כזה גם אם יכשל יש לו כוח להתמודד ולהצליח באירוע הבא.