בוקר נפלא לכולם

אני נשואה +שני בנים. אחד בן 3 והקטן בן 4 חודשים.
אני אשה טוטאלית, כל מה שאני עושה אני עושה עד הסוף (בד"כ-(:) וכך אני מתפקדת גם בבית.
בזמן האחרון, אני מרגישה מחנק, עודף התמסרות לבית, על כל המשתמע מכך, נגמרו לי חיי החברה שהיו לי, נגמרו לי הבילויים, התחלתי להרגיש שהקרבתי את עצמי, למשהו שאני לא רואה חוץ מהילדים שלי כמובן (וגם הם יגדלו כמובן ויפרחו להם החוצה). בעלי השבוע נסע לו לטיול ל-3 ימים (כאילו שהוא זה שצריך לנוח) ואני המשכתי את המרוץ המטורף עם הילדים, בית, עבודה. חשבתי שיהיה לי קשה בלעדיו, אבל לא, נשמתי לרווחה, היה לי כיף, זכיתי בעצמי בחזרה ל-3 ימים, 3 ימים שלא הלכתי לאיבוד בעשייה, או בצילו של בעלי. עם הנשימה בא החשק לעשות דברים, להחזיר לעצמי את האמביציה, להיראות טוב, לעשות ספורט, לרכוש לעצמי חברים, לצייר, לצאת החוצה, ובעיקר לעשות דברים לעצמי. בהצלחה לי.