רובנו אוהבים סיפורים ואגדות שבהם יש קסם שעוזר לנו להשיג את שחפצה נפשנו..
מכך גם מושפעת תעשיית מגידי העתידות, מחלקי הקמיעות, ואפילו מילוי לוטו/טוטו למיניהם.
אנחנו רוצים פיתרון קל, מיידי שגם לא צריך להתאמץ בשבילו, מין "קסם" שכזה.
דורותי מהסיפור "הקוסם מארץ עוץ" רצתה לחזור הביתה כשבדרך פגשה את איש הפח, איש הקש והאריה כשלכל אחד מהם היתה בקשה. איש הפח רצה לב, איש הקש רצה מוח והאריה רצה אומץ.
בסיפור, כל הרביעיה יוצאת למסע לחפש את הקוסם הגדול שיוכל לחולל קסם שיגשים לכל אחד מהרביעייה את חלומו.
תוך כדי הסיפור אנחנו רואים שבמהלך המסע מגלה כל אחד את מבוקשו דרך התהליך שהוא עובר, האריה נאלץ להילחם וכך מגלה את אומץ ליבו, איש הקש נאלץ להפעיל את מוחו וכך מוצא אותו ואיש הפח נאלץ להפעיל את רגשותיו וכך מוצא לב ואפילו דורותי, לאחר שעשתה את המסע הגדול מגלה שבעצם היתה יכלה לחזור לביתה בכל רגע.
מנקודת השקפתי, הסיפור נכתב על ידי הקואצר הראשון בעולם שעדיין לא ידע שהוא כזה.
אנחנו לומדים שאין קיצורי דרך וגם כשהולכים לקבל "קסם" שיעזור לנו להשיג את מה שאנחנו רוצים, אנחנו משיגים את מטרתנו תוך כדי הדרך שאנחנו עוברים.
הגדרת המטרה, הרצון לפיתרון, התזוזה קדימה ממקום של תקיעות וחווית ההתנסות בחשיבה ובעשייה של משהוא שלא עשינו בעבר היא זו שתגרם לנו בסופו של דבר להשיג את מטרתנו.
הקסם האמיתי הוא בעצם לגרום לכולנו לצאת למסע לחפש את הקסם.
ומילים אחרות, פשוט, לעשות את הצעד הראשון לכיוון הקוסם. את השאר נגלה מתוך עצמנו כבר בדרך.