מה מסתתר בתוך...
שידה עתיקה בצבע חום כהה עם שלוש מגירות גדולות, ושלוש קטנות. שמעוטרות בידיות ברזל שקבלתי מתנה מאימי לגיוס. הצבע כבר דהה מזמן המגירות נפתחות בכבדות ונדמה שהשידה כולה מתפרקת.
עומדת בביתי מיום שנישאתי ואיני רוצה, להחליפה בכל מגירה אוגרת סיפורים זיכרונות שמחה ועצב.
במגירה העליונה מסתתרות שנות ילדות, ובגרות טיולים משפחתיים ערבי שישי קידוש ימי הולדת ויכוחים שמחות.
בבית ספר יסודי לא נחלתי הצלחה חברתית,
במסיבות הכיתה. הצלחה הייתה לי אצל ילדי השכנים ששמרתי עליהם .
אם היה אפשר לבנות מכונת זמן לשנות מצבים ואירועים הייתי משנה אבל בשביל משפחתי עד היום אני, אמיצה וחזקה.
נמשיך למעמקי המגירה שבה גויסתי לצבא לילדת הבית נתנו לשרת רחוק. מה שגרם להיותי מחושלת ועצמאית .הייתי מגיעה הביתה כל שבועיים לשבוע .
השירות הצבאי חלף..... כאן
אפתח את מגירת שנות העשרים, הרבה
שינויים במצבי רוח בשל גילויי, המחלה שבה אני חולה נירופרומטוזיס מחלה תורשתית ואני ראשונה, במשפחה והסיכון של50% .להעביר אותה.
עבדתי אז במעון ילדים הקדשתי מעצמי מכל הלב לילדים שאהבתי כ רק איתם הרגשתי שלוות נפש וללא פגמים על אף הסימנים החיצוניים של הגידולים שמפוזרים על פני העור. .
ובכל זאת שחוזרים הביתה חושבים על העתיד..
בכל אירוע משפחתי נלחמתי בברכה בקרוב אצלך...,
הגעתי לגיל 30 ולאחר פגישות עיוורות מרובות ואכזבות בהיכרות בשל הסיבה המובנת על אף שדאגתי לטפח את ההופעה עלתה מחשבה להביא ילד ללא נישואין
ורצה הגורל והכרתי את בעלי דרך מכר
בחור ממשפחה טובה שבשבילו הייתי אהבת חייו לאחר שמונה חודשיים של חברות
נפגשו ההורים להיכרות ולסיכום על החתונה כל צד מההורים תרם ועזר ובעזרתם רכשנו, דירה צנועה והתחלנו דרכנו כזוג צעיר בילויים עבודה ותכנון המשפחה
באותו זמן גרנו אצל סבתא שלי היקרה שמאוד אהבתי אותה שנתנה את הסכמתה שאגור אצלה עד שתתפנה הדירה
חשש היה בליבי לפני ובזמן ההיריון
כמה שרציתי ילד וידעתי שאקח סיכון
והתפללתי שאולי ...

מגירה יקרה לי מכל היא של קובי שמילא את, חיי מיום הולדתו ומהרגעים הראשוניים של חייו אובחנה אצלי המחלה שהתבטאה באיפיונייה לאורך ילדותו ובגרותו בדיקות ומעקב בבית חולים גן ובית ספר מיוחד עם כל זאת ילד גיבור יחיד ומיוחד שעבר מגיל צעיר,כל שנה עד שנתיים ניתוחיים בגבורה נתן לי הרבה כוח ודאגתי להיותו מאושר ובין אחד הימים ערב בר המצווה ובוקר אביבי שבו טס לתורכיה עם" עמותת חברים לרפואה
ובקיץ האחרון לאחר הניתוח שחרץ גורלו והוא רק בן 15 וחצי נפרדתי ממנו בדמעות סוערות
. להוריי מגירות מיוחדות
אבי ז"ל שמילדות לקח אותי במונית בחג הפורים ביום גשם ועד לבוקר החתונה ששלח לי נהג באוטו מקושט בשושנים אדומות
ידע לתגבר אותי ולנחם, ויחסר לי תמיד.
נמצא במחשבותיי ימים כלילות.
אמא שלי סבתא נהדרת ששווה בגדול, להעריץ יש לה רעיון רוצה אותו אתמול
כייף ללכת איתה לקניות לשבת אצלי במרפסת, בקיץ לשתות נס על חלב .לבוא אליה לארוחה מלאה מטעמים בשבת. סבתא גזעית לכל דבר.
מגירה נכבדה לשתי אחיותיי שעוזרות ותומכות. בתקופה ששהייתי בבית חולים עם קובי בכל האשפוזים עודדו ותמכו ובמיוחד,
בזמן ששהינו בהוספיס, בימים הקשים שידעתי שכל יום עם הילד הוא מתנה.

מגירה קטנה של אושר למקסימות לירז בת 6 שנים וספיר בת 4 בנות אחותי
רואה אותם כבנות שלי אוהבת אותן
ומטפלת בהן מילדות קובי אהב אותן כאח בוגר וידעו לי בן ושתי בנות קשר מיוחד ממלאות חיי בהרבה אור.

השידה עומדת כפינת הנצחה שעליה תמונתו של קובי ועבודות יצירה שהכין בבית ספר ומדי יום מתמלא ליבי בגעגועים וכאב.

בעוד דקה, שנה או יותר אפתח מגירות,
נוספות לסיפורים וזיכרונות.

@איריס בכר\\כל הזכויות שמורות\\24.12.08