במרוץ האקטיבי שלי ללכידת שקלים נוספים לקופה הביתית, בריצת הטריאתלון המתמידה לסמן עוד וי על משימות חשובות על שולחן העבודה, בחיוג האינסופי לעוד לקוחות, במתן שירות מחויך ומחשבה של 'מה עוד אני יכולה לעשות למענם כדי שיצליח להם' עצרתי לי לחשוב כמה מרענן יהיה להפנות את תשומת הלב הזו בדיוק לעברי. אותו הדבר רק צד שני.

180 מעלות עגולות, במקום - ממני החוצה, תנועה חדשה – ממני אליי. שום מוסד אקדמי וחינוכי שעברתי בו לא הזכיר כמה חשובה התנועה הזו. יהיו אסכולות מסוימות שיאמרו שמדובר באנוכיות לשמה. ואוי לגברת שתעלה על הדעת להנות, לנוח, להרפות, שלא לדבר על לחיות בנחת בימים טרופים אלו. תמיד ישנם היכן שהוא ימים טרופים על הפלנטה. תקופה קשה. מיתון. מלחמה. בחירות. זוועות. קשיים. צונאמי. מינוס. צער. יגון. דיכאון. כעס. פקקים. או סתם כאבי מחזור. ובמילה אחת – 'נאחס'. ותבוא ותעלה תנועת הנאחס ותציב שתי כפות ידיים איתנות על המותן שלה (במקום בו יש חיבור ישיר למודם לוורשה - בירת הפולניות) ותאמר – אין סבל בין הנאה. חייבים לסבול בשביל להנות. רק עבודה קשה מביאה לפרנסה טובה. והשיא – כל צחוק נגמר בבכי. שכה יהיה לי טוב. לא עצמתי עין כל הלילה. משעה שש אני על הרגליים. את הורגת אותי. הם עושים אותי חולה. בשביל מי הכנתי את כל הכמות הזו. את חייבת לבוא לאכול. או אפילו – בעזרת השם. ולא לשכוח את - שאלוהים יעזור לי.

כל אלו ביחד ולחוד כנראה התחילו בימים רחוקים עוד לפני הספירה, לפני שספרו נדיבות וכנות, ואולי כשעלה חוסר הפרגון הראשון לאויר העולם וכיווץ לבבות רבים, עד שכל היחד הפך ליחיד (במקום לאחד). לאחרונה אני מוצאת קשר ישיר לעובדה שאם קשה לנו לפרגן לעצמינו יהיה לנו ממש לא קל לפרגן לאחרים. אז בואו נתחיל לפרגן לעצמינו girls ונפיץ את התנועה החדשה, תנועת 'עונג שבת' עד שילוטפו כל ראשי האדם ויפתחו כל הלבבות. יהיו כאלו שירוצו חיש חש וימצאו עצמן בתוך

הקניון מעמיסות שקיות על גבי שקיות. לפרגן לעצמי אמרת, לא ? צ. צ. (צקצוק לאות 'לא') לא הבנת נשמה. כשאנחנו מרעיפות על עצמינו ממקום של מחסור, אשמה, צער, תסכול או קנאה – זה משהו אחר. לזה קוראים – דודה (תולעת הקריז). תשוקה. יצר. גחמה. מה שבא לך. שימי לב לגוף איך הוא מגיב. ברעב. ברצון עז לחמוד איזו פחמימה מיותרת.

צ. צ. לא זו התנועה. התנועה שלנו תקרא – 'עונג שבת',  זו המשאירה את הגוף בקו ישר, גב סרגל, עורף משוחרר. משאירה אותנו במרכז שלנו תוך הקשבה עדינה וחומלת למחסורי הגוף והנשמה. אני עייפה ? אלך לישון עכשיו שעה ואתן לגוף שלי את המנוחה שהוא מבקש. אני רעבה ? אעצור את עיסוקיי ואעניק לעצמי ארוחה דשנה בדיוק לפי צרכיי הגוף שלי. המתקדמים ידעו מתי מתאימה לגוף שלהם ארוחה קלה או ארוחת ניצחון (סינטות על האש).

ברגעים של דמיון פורה אני יכולה לדמיין את החיים האלו - נכון שיפה לי אדום. בוא נתחבק. אני צריכה חופשה אז הזמנתי לי חבילת נופש בעוד יומיים. הגוף שלי מבקש עגבניה. עבדתי השבוע רק 5 שעות והרווחתי בוחטה. צחקנו כמו ילדים. את באה לצייר ? ניתן גז בעבודה ואז נלך לקנות קרמבו.

גם וגם girls. התחלתי לאהוב פרדוקסים. בדיוק שם באמצע הנד-נד של הפרדוקס נמצא הניצחון והאיזון וגם מנה מכובדת של אושר טהור. אז איך זה יקרה בפועל ? גם מתקתקות פעילות נשית מערבית הולמת (קריירה, זוגיות, אמהות) וגם נושמות לרווחה, ממלאות את הריאות במנת אויר טובה. גדולה האמא שתאמר לילדיה – "אמא במדיטציה עכשיו." והזאטוטים ידעו בשעה הקרובה עליהם להיות שקטים יותר. חינוך לשמירה על המרכז. אם יש מישהי שכבר עושה את זה שנים אשמח לשמוע ממנה.
שתראה לכולנו איך עושים את זה.
עונג שבת ביום חול.

בטוב,
אלינה מירקין