כשאלוהים משקה את האדמה בנוזלים זה מאוד רומנטי.
הוא יודע שהיא חייבת נוזלים כדי ללבלב באביב.
והוא עושה את זה למענה.
כמה יפה ומתחשב מצידו.
השנה העננים לא גילו עניין במלאכה שלפניהם, אך קריאות המתפללים, שליחיו של חוני מלא האמונה, הצליחו להזיז אותם מעצלנותם, עד שהפשילו שרוולים והחלו מתיזים עלינו.
איזה מזל שנפתחו להם גרמי השמיים ויצרו לנו תפאורה של חורף אמיתי.
יהיה זה די עצוב להגיע לאביב כשמאחור אפס משקעים וצליל צקצוק ויובש של אדמה ממש צמאה.
אז יללא עננים תרביצו כאן ליטרים על גבי ליטרים של מי גשמים, החומר שמלבלב אדמות. וגם לבבות.
ונעלה על טרנינג, וגרביים עבות וצמריות, ונלגום מרק כתום של חורף ישראלי. ונאהב.
ונדע כי רק כשאלוהים מחזר אחרי האדמה, פורחים פרחים באביב.
כך גם אצלנו בלב ובראש.
זקוקים נהיה אנו לזמן ההשקיה. ההטענה.
זמן להורדת הילוך. התבוננות פנימית ושתייה.
למען ימתחו להם כל תאי הגוף והנפש.
למען יכינו עצמם לצמיחה אביבית בבוא העת.
למען האהבה.
שימו לב איזה חלק צמא בכם והגישו לו בזרועות פתוחות מיץ משמח.
השקו את הלב במיץ ירקרק עם גרגירים ורודים.
השקו את כפות הרגליים. אלו שנושאות את משקל גופינו בלי להניד עפעף.
הזרימו מי השקיה לשרירים שמסכימים עם כל פעולה שברצונכם לעשות.
השקו את הטבור שלעיתים מתכווץ ממתח מיותר.
השקו את העורף שמעריץ את החזית וסובל מקנאה מיותר בכל ימות השנה.
השקו את העפעפיים שרוב היום חולמות על זמן שינה.
השקו את הכתפיים שלעיתים נושאות עול של אחרים.
הסדירו נשימה ושאפו מנת אויר מכובדת.
מלאו הריאות, הבטן ואת בית החזה.
מלאו את הנשמה.
ונדע כי רק כשהחלק האחראי על האושר שלנו מחליט לטפח ולהשקות את הגוף - הלב נפתח.
חורף שמח,
אלינה מירקין