אם חד הורית. מיד כשאני קוראת את הכותרת הזאת אני מתחילה להרגיש שלא בנוח. מה רע ב"אמא לשני ילדים"? ב"אמא מקסימה לילדה מהממת"? מה רע ב"אמא תותחית-על שמצליחה לעשות הכל לבד"?

ולמרות שאחוז הגרושים עולה ומטפס לכיוון ה-50% ושאחוז הנשים, שמחליטות לעשות ילד בכוחות עצמן (עם קצת עזרה מבנק הזרע או מחברים) עולה וגדל בכל יום, עדיין הכותרת "אם חד הורית" מרגישה לי כמו חותמת המטביעה איזושהי נחיתות. האמנם?

יתרונות מול חסרונות

המיטה שלך
המיטה כולה שלך בלילה. אף אחד לא נוחר, אף אחד לא מפיל את היד שלו עם כל כובד משקלה בדיוק על הפנים שלך ומחרחר להנאתו, בלי לשים לב איך את כבר לא יכולה לישון בגללו...
מצד שני – המיטה כולה שלך בלילה. (או תפוסה על ידי זאטוט זב חותם, שהנפח שהוא תופס במיטה עומד ביחס הפוך לגודלו הפיזי) ואין אחד קבוע ומוכר ואהוב ושלך שמחבק אותך לפני השינה ונותן נשיקה על המצח ואומר – יהיה בסדר יפתי.

הכלים בכיור
הכלים בכיור, הם אלו שאת אחראית להם. הוא לא הכין לעצמו חביתה עם שמונה כלים שונים ומצפה שתשטפי, אין יותר כתמי שמן ענקיים על הקיר מעל התנור כי מישהו החליט לנסות לזרוק שרימפסים לשמן רותח.  את מבשלת, את מנקה, וזה עדין ומדוייק ואין אף לא כלי אחד מיותר.
מצד שני – את מבשלת, את מנקה, את מכבסת, את מנקה, את מבשלת, את שוטפת כלים, את מנקה, מבשלת, מכבסת, שוטפת, תולה, את – לבד. ושאף אחת לא תספר לך שהבן המהמם שלה בן החמש שוטף כלים ממש מעולה.

חשבון הבנק
כן כן, את היא זו המחליטה אם לקנות את התיק המהמם של גוצ'י או לא. אף אחד! אבל אף אחד! לא יעקם לך את הפרצוף ויצעק עליך שאת לא יכולה לקנות נעלים בשמונה מאות שקל במצב הכלכלי. אף אחד לא יתערב לך בסדרי העדיפויות ויחליט שטלויזיה היי-דפינישן 50 אינטש ומערכת סראונד, הרבה יותר חשובים מדלתות חדשות לארונות מטבח בדירה שלך. מה הם בכלל מבינים?
מצד שני – חשבון הבנק... כן, כן, מי יכולה כבר להרשות לעצמה לקנות נעלים בשמונה מאו

ת שקל, כשהיא לא בטוחה שהיא יכולה לשלוח את הגדול ללימודים אצל מורה פרטי (כי הוא חייב!!), שלא לומר לשלוח אותו לסאמר סקול ולהיות חופשייה לנפשך במהלך הקיץ...  אח, החלומות החלומות... לא גוצ'י ולא נעליים.

חינוך הילדים
את האימא שלהם ואת הרי יודעת הכי טוב מה טוב בשבילם, נגמרו הויכוחים על – איזה בית ספר מתאים להם, באיזה שעה הם צריכים ללכת לישון, לאיזה חוגים עליהם ללכת. הרבה יותר קל לקבוע לבד. גם אם אביהם בתמונה והוא חושב שיש לו מה להגיד בנושא, הרי שבסופו של דבר את מחליטה כראות עינייך. ומה חשוב יותר מזה?!
מצד שני -כל כך קל יותר להיות חזית אחידה עם האב. לא לשמוע את המילים "אבל אבא מרשה", או "אצל אבא מותר", לפעמים הויכוחים שפעם היית מנהלת עם הגבר של הבית, מתנהלים עכשיו מול הילדים, כשרוחו מרחפת מעל ונותנת להם רוח גבית מעולה בזמן שהם מתנגדים לך. (כן, גם אני החלטתי שלראות "האח הגדול" בגיל שמונה זה מזעזע. אז מה?! למישהו שם היה אכפת?)

הרשימה הזו הרי יכולה להתארך ולהתארך. ועוד לא דיברתי על רומנים קצרים או אהבות ארוכות, התרגשויות מפיחות חיים או מפחי נפש ושיברון לב שהם מנת חלקן של אמהות חד הוריות רבות. גם לא הזכרתי את האפשרות המרנינה לסקס שאינו עם האבא של הילדים שלך ולעומת זאת את ההתמודדות עם הילדים של האמא האחרת, שפתאום מבלים איתך בשבתות כשבא לך להיות עם אביהם...

אנחנו הרי לא בוחרות להיות אמהות חד הוריות בעקבות רשימה כזו או אחרת. לפרק משפחה לא קל אף פעם, ואף אחת מאיתנו לא הקימה משפחה בכדי לפרק אותה. מצד שני, אף אחת לא רוצה להישאר במקום שאינו טוב לה. כל אחת תעשה את הרשימה המאוד אינטימית שלה עם עצמה. את זו שנכונה רק לה ולא נכונה רק להיום אלא גם למחר, ולאחרי הטיפול הזוגי ולאחרי הבן זוג הבא... את זאת שמהדהדת עם הקולות העמוקים ביותר והיציבים ביותר שבנפשה פנימה. ואז תחליט. מה באמת באמת הדבר הנכון לעשות.