פעם בשבוע אנחנו נפגשות. כל אחת מביאה איתה כיבוד תוצרת עצמית, אותו מאכל אמור לסמן את מצב רוחה לאותו השבוע. כולנו מסודרות, מבושמות, יוצאות לזמן מוגבל מהלחץ היומיומי של בית וילדים, לשעה וחצי קסומות ומיוחדות, הזמן שלנו, קבוצת העצמה נשית.

הרעיון עלה לפני כשלושה חודשים כשישבתי עם אילנה לארוחת בוקר והיא שיתפה אותי בלבטים האישיים שלה בנוגע לעזיבת העבודה והמעבר להיות עצמאית. אילנה, בשנות ה- 40 לחייה, גרושה ואם לארבעה, עובדת מזה 17 שנה בשירות המדינה. בשנה האחרונה היא השתתפה בקורס צורפות והחלה לייצר בביתה תכשיטים, אשר למרבית הפלא נמכרו כלחמניות טריות.
ישבתי עם אילנה והפכנו את כל השיקולים מצד לצד ושיקפתי בפניה את היתרונות והחסרונות. בסוף השיחה אמרה לי אילנה: הרי את טובה עם אנשים, יש לך את הנגיעה בנפש ויש לך את היכולת לתקשר מצויין הרי את מרצה לקבוצות, אז אולי תפתחי קבוצה אשר באמצעותה נשים יוכלו להתפתח? כמובן שמיד שללתי את הרעיון. אני? למי יש זמן? וחוץ מזה מאיפה אגייס נשים לקבוצה כזו? אילנה לא ויתרה והוסיפה שפעם בשבוע אני יכולה למצוא זמן ונשים זה כלל לא בעיה, היא מכירה נשים רבות שישמחו להיפגש.

ביום למחרת קיבלתי מאילנה טלפון שיש שמונה נשים הרוצות לצאת לדרך. קבענו יום ושעה, כמובן שהכ

יבוד היה עלי ונפגשנו בביתה של אילנה בחצר הגדולה.
האוירה היתה נפלאה. הגינה היתה מלאה פנסים סיניים מעשה ידיה המוכשרות של אילנה, שתינו הכנו מטעמים קלילים והקבוצה יצאה לדרך. כל חששותי נמוגו כשיישמתי את שלמדתי בקורס הנחיית קבוצות.

הערב היה נפלא, השיחה זרמה נפלא וכל אחת מצאה את מקומה בקבוצה.
מאז עברו חודשיים וחצי. היום מונה הקבוצה 21 נשים מכל איזור העמקים, נצרת עילית, מגדל העמק, עפולה, ישובי עמק יזרעאל ואפילו חברה המגיעה מהקריות. הקבוצה מן הסתם הומוגנית ומורכבת מנשים ממעמדות שונים, בגילאים שונים וממצבים משפחתיים שונים.
בכל פגישה יש לנו נושא מרכזי.  הנושא השבוע היה החגים המתקרבים ומגיעים ואיך מסתדרים עם הנטל הרב הנופל על כתפינו הנשים. כל אחת מאיתנו הקשיבה בקשב רב לרעותה, עודדנו את הטעונות עידוד ובעיקר חיזקנו אחת את השניה עם חלוקת טיפים להקל על העומס.
שם המשחק שלנו הוא תני לי ואתן לך. גם אני כמנחת הקבוצה מועשרת מדי שבוע משאר בנות הקבוצה,לכל אחת יש הדרך שלה להתמודד ואת היכולת לתרום לקבוצה כולה.
אשרי שזכיתי להיות חלק מהקבוצה הנפלאה הזו.