לפני כחודשיים החלו השמועות לזרום מי יוצא להתנתקות ומי מועמד לשטח.
כבר באותם ימים של חרושת שמועות ראשונית נתקפתי חרדה וחשש פן יקחו גם את בעלי למשימה הלא פשוטה הזו.
לא עבר זמן רב עד שהדיונים וההערכות הגיעו אלינו הביתה, בתחילה זה נגע רק לי ולבעל ולאחר מכן גם הבנות הביעו התעניינות רבה והמצב החמיר לאחר שבכל ערב הציגו את התמונות בהן נראים שוטרים וחיילים מפנים את המתנחלים המפגינים.
לכי תסבירי לילדה בת עשר מה מתרחש ולמה אבא שלה צריך להתעמת עם מפגינים ולהפעיל כח,אם בתוכניות הבוקר הפרומואים המבשרים על קרבת מועד ההתנתקות הראו אלימות בה מעורבים אנשי ביטחון וחיילים.
אני בטוחה שכשזעקו המפגינים והצועדים קללות ומחאות לעבר השוטרים והחיילים הם לא העלו בדעתם, ואולי העדיפו לא לחשוב על זה שכל שוטר וחייל בסך הכל מבצעים פקודות ואת המוטל עליהם במסגרת תפקידם.
הרי תפקידו של שוטר משתנה בכל יום בהתאם לתוכנית העבודה שהוכנה לו ע
ל ידי המערכת המשטרתית . פעם זה לבצע צו מעצר, פעם ללכוד פושעים ובפעם הזו המשימה היא לפנות ישובים.
זוהי פרנסתם של השוטרים והם משתדלים לבצע את תפקידם נאמנה.
אסור לשכוח שמאחורי כל איש ביטחון עומדת משפחה, אשה, ילדים, הורים ואחים החרדים לשלומו. איננו יודעים ולו מעט, על תנאי השטח בהם ישהו יקירנו והאם יש להם את התנאים המינימליים לעבור את ההתנתקות בשלום? היכן הם ילונו, כיצד יתקלחו ? כל השאלות הללו עוברות במוחנו יום יום.
ומה על העניין הנפשי? הרי זהו מהלך לא קל לכל הצדדים גם למפונים וגם למפנים.
ההתנתקות היא חלק מכולנו . בכל אחד מאיתנו היא נוגעת באופן אחר, עבורי היא התנתקות זמנית מאדם אשר כל המשפחה זקוקה לו להמשך מהלך תקין של חיי היום יום.
כולי תקווה שהכל יסתיים בשלום ושבמהרה נחזור לשגרה השלווה והמשעממת.