"חמודים אתם שבאתם להראות לי שאני כבר לא מקשיבה לכם הרבה זמן. אז אתם מרגישים לא טוב, הא? אני שומעת אתכם. רע לכם, נכון. אני באה לחבק אתכם. בואו אליי חמודים, תיכף נלך לישון ביחד. ננוח טוב, ומחר יהיה לנו יום נעים של מנוחה. אתם לא צריכים להעלם. לא, אני דווקא אוהבת אתכם ואתם מאוד רצויים כאן.
אתם מפחדים? כן, אני רואה. זה טבעי שתפחדו. וזה מותר. שימו ראש עליי. ה-כל בסדר.

ה-כל בסדר. בואו ניקח יחד נשימה ארוכה. ועוד אחת. רק להיות. אז כואב נכון. ועדיין אנחנו כאן. אף אחד מאיתנו לא מת מזה. שיכאב כמה שצריך. אני לא בורחת. אני כאן. מתבוננת. ברוך בעדינות. מפסיקה לרצות לקצר את הזמן הדרוש לכם. קחו לכם עוד זמן. כמה שתרצו. יש לי זמן. באתם להראות לי כאן משהו, אני יודעת. עדיין לא הבנתי, אך אל תוותרו עליי. אני תיכף אני אראה ואבין. בינתיים ננוח ונתחבק. רוצים להשאר מחר בבית? מה שתרצו. בואו ניקח עוד נשימה. נראה לי שטיפל'ה יותר טוב, נכון?

זה דווקא יפה שכל האהובים רוצים לעזור. באמת שהם מקסימים. ואני צריכה לאפשר להם להתקרב

ולעזור. להפסיק להדוף אותם ממני. אתם רוצים את החיבוק שלהם ? בסדר, תקבלו. מה שתרצו. מה עוד אתם רוצים? רוצים ארטיק? פיצה? ים? או. ים זה טוב. הרבה זמן לא נשמנו ביחד בים. נלך בקרוב מאוד. אולי מחר אפילו. מעניין מה אגלה עליי תיכף. רוצים שאני אקנה לכם משהו? משהו ורוד אולי? ורוד זה מנחם. או ירוק דווקא. אפשר גם ירוק וגם ורוד. אפשר גם וגם מתוקים.

בואו ננשום שוב יחד. זה כל מה שעלינו לעשות. הנה באים פיהוקים. יופי חמודים. אתם עושים עבודה טובה. אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר. ולא, אתם לא צריכים להשתנות. תמשיכו כפי שאתם. אני פה יחד איתכם.
רק שלשתינו.

כמו פעם. כמו בימים ההם שהכל היה איטי יותר.
השעון בידינו תהיו בטוחים.
אנחנו קובעים מה נעים לנו.

מוקדש באהבה לכל מי שחווה מכאוב כלשהו. בגוף או בנשמה.
שנחבק את כל צדדינו. תמיד. כל השנה.

שנה מעולה ואוהבת,
אלינה מירקין