השנה הבטחת לו שתתארחו בליל הסדר אצל ההורים שלו. כבר בשנייה שהסכמת, ידעת שתתחרטי על כך. ברגע שכף רגלך דרכה על סף הבית, כל הראשים הסתובבו אליך, ואת ניסית במבט מהיר לחשב את כמות האנשים שתצטרכי להרשים הערב. אמא שלו מיהרה אליך ונישקה אותך. "בואו תיכנסו. תרגישי כמו בבית" היא אמרה בחיוך ומשכה אותך בידך היישר אל תוך גוב האריות.
האוכל הוגש לשולחן, היין זרם, וגם ההערות לא איחרו להגיע. "נו, אז מתי החתונה?" שאלה הדודה דינה או רינה או איך שלא יקראו לה, והבת המעצבנת שלה (כנראה שזה גנטי) מיהרה לדחוף לזרועותייך את התינוק שלה והוסיפה בקריצה "נכון שזה עושה חשק?". בנסיבות הנוכחיות, זה בעיקר עשה לך חשק לקום ולברוח משם.

כשכולם היו בכוס השלישית, את כבר היית אי-שם בעשירית וקיווית שבקרוב תתעלפי ובכך יבוא לסיומו הלילה הזה שכולו מרור. בן הזוג שלך ישב לידך וחייך אליך, ואת הרגשת פתאום שגם הוא חלק מהקונספירציה הזאת. הוא רוצה לקחת את החופש שלך ולכבול אותך אליו לכל החיים, הוא זומם שתבשלי ותכבסי עבורו, שתגדלי את הילדים שלו ושתבואי איתו בחגים להורים שלו. תחושת המחנק פשטה בגרונך והתחלת לתכנן בראש את מונולוג הפרידה. "זה לא אתה, זו אני", את תגידי לו ותנפנפי אותו לדרכו, תשתחררי מכבלי הזוגיות ותהיי חופשייה כציפור.
את שותה עוד כוס יין ומפנטזת איך תחזרי להיות רווקה משוחררת ומאושרת ותעשי רק מה שבא לך, עד שמתחילים לעלות בראשך זיכרונות מימי הרווקות הפחות נוצצים שלך. אם להודות על האמת, גם כשהיית לבד לא הרגשת חופשייה במיוחד, דווקא פנטזת על בן זוג אוהב שירצה להיות איתך כל החיים, ועכשיו כשהוא לצדך, את פתאום לא רוצה בזה. אז איפה נמצא החופש האמיתי ומי זה שמשעבד אותך?

אותו פרעה שנראה כמו דמות פנטסטית

מההגדה, חי בתוכנו יום-יום, שעה-שעה, ומשעבד אותנו ביד רמה. הכוונה היא לאגו שמולך ושולט בנו, והופך אותנו לעבדים על עצמנו. האגו גורם לנו לחפש כל הזמן אחר הנאות, אך כשאנחנו משיגים את מבוקשנו וזוכים בתענוג הנכסף, האגו כמו "בולע" אותו. התענוג המתוק מתחלף בריקנות מרירה, ומיד אנו שוב יוצאים לדרך ומחפשים את העונג הבא.

כשהיית רווקה, רצית זוגיות. השגת זוגיות, ועכשיו את רוצה להיות לבד, וכשתהיי לבד, עמוק בפנים את יודעת שגם אז לא תהיי מרוצה. כי "פרעה" דואג שלא ישעמם לנו ומוציא פעם אחר פעם שליח עם צו חדש, שבו הוא דורש שנבנה לו פירמידה נוספת של הנאה חולפת. וכך אנו רצים כל חיינו ממטרה למטרה, מהנאה להנאה, משועבדים לרצונות המתחלפים שלנו, ואף פעם לא מסופקים ממצבנו.
אז לפני שאנחנו ממהרות להיפרד מבן הזוג, אולי כדאי שניפרד סופית מהאגו שלנו, כי הוא זה שבעצם כובל אותנו. השחרור מהרצון לקבל הנאה לעצמנו הוא המפתח לחירות האמיתית. אם במקום לנסות לשאוב את כל התענוג לעצמנו, כדרכו של האגו, נתחיל לקבל תענוג מנתינה לאחרים, אז נרגיש לראשונה בחיינו מהי המשמעות של להיות בן חורין.

כשרודפים אחרי הנאה אישית, התענוג שמשיגים נעלם בן רגע, אך כשרוצים לגרום הנאה לאחרים, אפשר להתמלא בתענוג בלתי פוסק. ולכן כל עוד אין חיבור בין אנשים, כל אדם לחוד רץ סביב הזנב של עצמו בחיפוש אחר הנאות מזדמנות, ואינו מצליח להיות מאושר, אך אם נתחבר כולנו ביחד, נצא אל החופש האמיתי.

___________________________________________
אפרת אהרוני, מגישת "דג ברשת" בערוץ הקבלה - אפיק 66 בYES.