אני מאלה שעושים חשבון נפש פעמיים ביום לפחות ובוחנים בכל רגע מחדש את החיים, את הכישלונות וההישגיים. בכל זאת, פעם בשנה, אני עושה אתנחתא ומסתכלת על הכול כדי לראות מה התחיל ומה נגמר, מה נשכח ומה נשאר, מה כדאי לאחל ולמה חשוב להתפלל.
ראש השנה מתקרב ובא,  ולמרות ששנת הלימודים רק החלה ושנת המס עדיין לא הסתיימה, יש בי רצון לבדוק את מצב החשבון. אני לא מתכוונת לעו"ש בבנק, אלא לחשבון שלי עם עצמי, על מה שקורה ואולי אפילו על מה שעוד יקרה.

אז מה עבר עליי בשנה שחלפה? כל כך הרבה וכאילו כלום לא קרה.
בדיוק לפני שנה עבדתי בחברת הזנק (סטארט אפ) והודיעו לי שהמשקיעים לא בטוחים שהם מעוניינים להמשיך להשקיע ולכן לא הייתה אפשרות לשלם משכורת. מצאתי את עצמי מצטערת על הקפאת הפרויקט ובמקביל מגייסת כוחות ליצור התחלה חדשה, במקום עבודה חדש שאז עוד לא היה קיים כלל. מאז, התחלתי כבר עבודה חדשה, מעניינת ומאתגרת ואני מאוד מרוצה.

מיד אחרי החגים התחלתי ללמוד תואר שני במנהל עסקים. חזרתי לשבת בכיתת לימוד, חזרתי להגיש שוב עבודות. הכול נראה לי כל כך שונה ומוזר. הנה, רק שנה חלפה לה ובעוד סמסטר אחד זה כבר נגמר ואני כבר תוהה לעצמי מה עוד ללמוד.
לפני שנה עוד גרתי בדירה שכורה ורבתי עם בעל הבית על הסתימות בביוב, על תשלומים ותיקונים והנה עכשיו אני יושבת בבית משלי. נכון שהתחייבנו למשכנתא בערך לכל החיים, אבל עכשיו אנחנו אחראיות על איכות חיינו ולא אחרים.

לפני שנה זוגתי נכנסה להריון  אחרי לא מעט ניסיונות ויצאנו למסע של תשע חודשים, שבסופו כפי שידענו שוב ישתנו לנו החיים. עכשיו יש חבר חדש במשפחה. הספקנו לערוך הסכם הורות וצוואות ולאשר אותם בבית משפט. כרגע אנחנו בתהליך של האימוץ.
וגם, הספקנו לעבור מלחמה, נשיא שהואשם באונס והטרדה מינית, ראש ממשלה שהואשם והתפטר ועכשיו יש אישה שהיא כמעט ראש הממשלה ויש יושבת ראש כנסת ונשיאת בית משפט העליון ורק רמטכ"לית חסרה, כדי שאנחנו כנשים נוכל אולי לעשות קצת סדר ואז אולי יתחיל להיות קצת יותר בסדר.

התרחשו להם גם דברים קטנים. החלפנו את הטלוויזיה בסלון ששקלה בערך טון לטלוויזיית LCD דקה וקלה. קניתי מחשב נייד מיני קטן ונחמד ששוקל רק קילו אחד. גם זוגתי התקדמה בעבודה, הקטנה למדה לרכב על אופניים והגדול הסתפר וממש התבגר. הוא כבר עבר לחטיבה ומנסה להשיג לו חברה. הקטן שרק נולד כבר מושיט יד ומנסה לזחול ואפילו היורה כבר ירד אתמול.

אבל, לא הצלחתי לרזות. את זה אצטרך להמשיך לעשות. אמשיך גם לעבוד ונמשיך לבלות. נקווה שלא יהיו שוב מלחמות, לא יפגעו עוד בילדים, נשים לא ירצחו יותר על ידי גברים, שלא יתנגדו למצעד הגאווה ושכולנו נחיה באהבה.
אז זהו פחות או יותר, שנה הסתיימה ושנה חדשה מתחילה ולא ממש רואים הבדל, אבל מנסים להפריד כדי שנצליח לסדר את החיים. שוב, לפנינו שנים עשר חודשים שבהם נוכל לבחור את דרכנו בחיים.