חנות המפעל ובית המלאכה של "נעלי וידה" נמצאים ביפו מול אבולעפיה. קודם כל תדלקתי סחלב חם, והתחלתי לחפש את "נעלי וידה" בין כל חנויות הנעלים שברחוב.
החנות מתחבאת בסמטת החלפנים ליד יפת 12, כמו מתבדלת משאר החנויות שעל הכביש הראשי, כי נעלי וידה אכן שונה מכל החנויות שבסביבה. אישית, הייתי ממקמת אותה אי שם בין ככר המדינה לגן העיר, הן מבחינת העיצוב והן בזכות האיכות.
 
נכנסתי לחנות ותוך מספר רגעים ממש נדלקתי על הנעלים. אני חייבת להודות שנעלים בשלל צבעים עושים לי את זה. המבחר הגדול בלבל אותי לגמרי, רציתי למדוד כמעט את כל הנעלים בחנות. זהבה, אשתו של רפי, בעל העסק, חייכה, "כאן אנחנו מגשימים את הפנטזיה של כל אישה", היא אמרה לי. "כל הנעלים בחנות הן עבודת יד, והכל נעשה פה באהבה. אין כאן קו יצור, כל נעל היא עולם ומלואו".



ב"נעלי וידה" מתגאים בכך שהם יכולים להביא כל רעיון מן התיאוריה אל הרגל וזאת תוך שמירה על נוחות מרבית וסטנדרטים מכסימליים.
המומחיות שלהם היא  ביצירת כל סוגי נעלי הנשים, בכל הגבהים, בחצאי מידות, במידות חריגות ומכל סוג של חומר ע"י עיבודו והבאתו לראוי ליצירת נעל איכותית.
השימוש בחומרים הטובים ביותר והבריאים ביותר לרגל הוא בהחלט ערך עליון ב"נעלי וידה".
בחנות כל לקוחה יכולה למצוא תצוגה רחבת ידיים ורעיונות אין סוף שמהם היא תבחר ותרכיב בעצמה את הנעל הרצויה, בתהליך של התאמה ומדידה אישית אשר עונה על צרכיה האינדיבידואליים של כל רגל.

אחרי נכנסה לחנות בחורה צעירה מלווה בחברה. היא חיפשה נעלים שיתאימו לשמלת הכלה שלה. זהבה הוציאה את סדרת הנעלים הקלאסיות והציעה לה אותם. "את רוצה עם עקב גבוהה יותר?", היא שאלה, "אולי את הדגם הזה? אין בעיה אפשר לסגור עבורך קצת את הנעל, צבע? אין בעיה מה שתגידי!"
זהבה ספרה לי שיום אחד נכנסה לחנות כלה שרצתה שישלבו לה עלים מיובשים בנעלים, ורפי אכן הכין לה נעלים עם עלים מיובשים.
תוך כדי שיחה, זהבה  מראה לי כפכף מדהים שנתפר ביד מ-400 פרחים קטנים. "זהו דגם "גינה לי", כשנועלים את הכפכפים האלו זה מרגיש כמו ללכת על גינה. הנעל הזאת עושה טוב גם לנשמה וגם לרגל", היא אומרת.

הסיפור של "נעלי וידה", עסק משפחתי, מתחיל עם רפי שבגיל 13 נאלץ להתחיל לעבוד ולסייע בפרנסת הבית. הוא הגיע לתחום הנעלים ומאז הוא שם . לפני כ-30 שנה הוא פתח את בית המלאכה שלו  והתמחה בכל "השיגעונות של הנשים". הוא יוצר בבית המלאכה כל נעל שרק תעלה בדמיונכם. אפשר להגיע אליו עם ציור של נעל ורפי כבר יכן אותה.

העובדים בבית המלאכה הולכים יחד עם רפי לאורך שנים. עבד, שישב לידנו ותפר נעל במכונת זינגר, היה הנהג של רפי ואשתו בחתונה.  "עבד שם אותי בארגז מגפיים כשהייתי עוד תינוק", נזכר קובי, "הוא עובד עם אבא יותר מ-20 שנה כתפר".

"רפי הוא כשרון מולד". אומרת זהבה אשתו, "הוא אמן בנשמה, ממש מדבר עם החומר גלם. הוא רואה בכל נעל יצירת אומנות. הוא ממש מוציא דברים מופלאים", מוסיפה זהבה. "קליינטית אחת קוראת לו "הקוסם" אחרת קוראת לו "המלך"".
כששאלתי את רפי מאיפה הרעיונות לנעלים, הוא ענה בקצרה: "אני לא ישן בלילה". רפי בכלל לא מדבר הרבה, הוא משאיר את המלאכה לקובי וזהבה. הוא עסוק בעור.

"בנעלי וידה תמצאי נעלים שלא תמצאי בשום מקום אחר", הוא קובי.  "כל אישה יכולה להגשים פה חלום", הוא מסכם.   ולי פתאום יש הרבה חלומות!

נעלי וידה, רח' יפת 12 , סמטת החלפנים, יפו.