כשמסתכלים על נשים וגברים זה ברור לחלוטין שאנחנו שני דגמים שונים של אותו דבר. יש דברים ששונים באופן בולט ומובהק בעיקר במראה החיצוני אבל גם ניתן לראות דפוסי התנהגות וחשיבה שונים. היום זה באופנה להתארח אצל חברים לקפה, ובכל פעם גבר אחר יהלל  את אישתו, ויטען בפניה שהוא לא יכול לעשות מה שהיא עושה, שנשים הן הרבה יותר טובות ומפותחות מגברים. אם נסתכל על הבריאה שסביבנו: הטבע, גוף האדם... ללא ספק יש כאן יצירת מופת מדויקת וכלכלית. אז קרוב לוודאי שאין זה מקרי שאנחנו שני דגמים שונים שיוצרים יחידה תפקודית אחת, שמשלימים אחד את השנייה. אז אולי במקום לשאול מי יותר חכם, מי יותר מפותח, מי יותר יעיל... נשאל כיצד אנחנו פועלים ביחד בדרך הטובה ביותר? ואז נגלה שהעוצמה הנשית במלוא הדרה טמונה בשילוב של האנרגיה הנשית והגברית.
רוב הנשים הן אלה שאחראיות על התחזוקה של הרגש במשפחה, על גיבוש המשפחה ועל ה"ביחד". נשים הם יותר שבטיות: הולכות ביחד לשירותים, מתייעצות עם חברות כיצד לפתור בעיות וכ"ו. גברים הם יותר אינדיבידואליסטים: הולכים לבד לשירותים (מוזר!) לא ישאלו איך מגיעים (מעצבנים), ישתדלו לפתור את הבעיות שלהם לבד.

אישה המחוברת לעוצמה הנשית שלה מודעת לתפקיד שיש לה בניהול הרגש המשפחתי ובתחזוקת הרגש הזוגי. היא מחוברת לאחריות שלה ומודעת לעוצמה ולכוח שיש לה (ויש נשים שעושות שימוש לא נכון בכוח זה). היא מודעת לכך שלמרות שהעוצמה שלה מקורה באהבה שלה לעצמה היא נטענת מהמקור הגברי. היא שלמה אך ורק כשהיא מחוברת עם החצי הגברי, וכשהם מחוברים ביחד ופועלים ביחד כגוף אחד, ה"כוח" שהם מייצרים אינו ניתן לעצירה ושום דבר לא יכול להם, בדיוק כשם שהם הרגישו כשרק התאהבו. ההתאהבות הייתה טעימה של הפוטנציאל הטמון שבחיבור שבניהם, חיבור לעוצמה הנשית והגברית ביחד.

כאשר נשים עסוקות בלהשוות את עצמן לגברים בכלל ולבן-הזוג שלהן בפרט כדי להרגיש "טובות" הן אינן מחוברות לאהבה עצמית ולעוצמה הנשית. נהפוך הוא - מה שמנהל אותן הן רגשי הנחיתות ולכן הן מרגישות צורך לאסוף הוכחות שהן טובות. מי שמנוהלת ע"י האהבה שלה לעצמה ופועלת מתוך מודעות לעוצמות האישיות שלה {שאינן קשורות למגדר שלה} אינה מרגישה צורך לאסוף הו

כחות מבחוץ כדי להרגיש בעלת ערך, היא אינה זקוקה לגיבוי של בנות מינה כדי להצדיק את הערך שלה. היא פשוט שווה בזכות עצמה ללא כל שייכות לשום קבוצה. זאת עוצמה: להרגיש שווה בזכות מי שאני ומה שאני.

נשים רבות חושבות שלהיות חזקה ועוצמתית זה להיות עצמאית שלא צריכה אף אחד ומסתדרת לבד. זה לא עוצמה זה כוח ולעיתים אפילו כוחנות. והכוח לבסוף ניגמר ותחושת הבדידות היא חלק מההתנהלות הזו. יש משפט שאומר "אישה היא כמו פרח, בלי אהבה היא נובלת". אז נכון, אישה יכולה לעשות הכל בעצמה: לימודים, קריירה, גידול ילדים, להחזיק בית, לטפל בהורים, לדאוג לחברות.. אין סוף ליכולות שלה. אבל המטעֵן שלה הוא חיבור לעצמה וחיבור לאנרגיה גברית. ללא החיבור לאנרגיה הגברית העוצמה שלה היא חלקית, היא לא מממשת את כל הפוטנציאל שלה. לכן נשים רבות יאמרו שאחד מהתחושות הכי קשות היא תחושת הריק שהן חשות כשהן ללא אהבה, שאין מישהו לאהוב, ואין מי שיאהב אותן. אין מטעֵן.
מכאן, שהאישה המחוברת למלוא עוצמתה הנשית היא אישה המחוברת לבן זוגה ופועלת איתו בשיתוף ובהרמוניה, נשענת עליו ומשענת עבורו. לאו דווקא האישה שעושה הכול לבדה. היכולת להישען, לתמוך, לבטוח, להתמסר, לתת, לקבל, להשקיע ולשתף הם מרכיבי העוצמה הנשית. עוצמה נשית היא ביחד לא לחוד.

לכן, לפי ראות עיני, הסדנאות הטובות ביותר להעצמה נשית הן סדנאות זוגיות. כששני בני הזוג ביחד מפתחים את המודעות הזוגית שלהם, את התודעה המשותפת שלהם. לומדים להגדיר את האינדיבידואל שלהם בתוך הזוגיות, מזהים את הכישורים, העוצמות והתפקיד שלהם בתוך הקשר ואת אלו של בן/ת הזוג. הופכים להיות שניים שהם אחד, שניים נפרדים עם הגדרת נפרדות ברורה הפועלים כיחידה אחת. כך אישה היא במלוא עוצמתה.
קרוב לוודאי שתטענו שגברים לא אוהבים ללכת לסדנאות זוגיות, בשבילם זה כמו להודות שהם לא יכולים להסתדר לבד (זה כמו לשאול איך מגיעים ל...), אבל זה מה שיפה בכוחה של אישה היא יכולה לגרום לבן-זוג שלה לבוא איתה.  

__________________________
יעל לב-אור מאמנת זוגית ומשפחתית