הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?

איך יכולת לעשות לי זאת?

מאת: הילה אליאב
15/10/2005

"איך יכולת לעשות  לי זאת?"  Jim Willis , "
תירגום מאנגלית: חגית אוריין

Roman">

כשהייתי גור, שעשעתי אותך בתעלולים שביצעתי וגרמתי לך לצחוק, קראת לי "הבןRoman"> שלי" ולמרות כמה נעליים לעוסות ומספר כריות מחוסלות , הפכתי לידידך הטובRoman"> ביותר.      Roman">

בכל פעם שהייתי "ילד רע" היית מורה באצבעך כלפיי ושואל אותי :Roman"> "איך יכולת לעשות זאת לי ?", אך מייד היית מתרצה והופך אותי לליטוףRoman"> בטן.

החינוך הביתי שלי ארך מעט מהמצופה, עקב היותך מאד עסוק, אך יחדיו עבדנוRoman"> על זה שנינו.

אני זוכר את הלילות בהם חככתי אפי באפך במיטתך, האזנתיRoman"> לסיפורייך האינטימיים ולחלומותייך הסודיים, והאמנתי שהחיים לא יכולים להיות יותרRoman"> מושלמים מאלו שהיו לי.  טיילנו ורצנו יחדיו בפארק, נסענו יחדיו במכונית, אכלנו יחדRoman"> גלידה (אני אכלתי רק את הגביע כי אתה טענת ש:"גלידה אינה בריאה לכלבים"...) ונהגתיRoman"> לתפוס תנומה ארוכה בשמש בהמתנה לבואך מהעבודה בסוף היום.

בהדרגה, הקדשת יותרRoman"> ויותר זמן לעבודתך ולפיתוח הקריירה שלך, ויותר זמן בחיפוש אחר בתRoman"> זוג.

המתנתי לך בסבלנות, ניחמתי אותך ברגעי שברון-לב ואכזבות, מעולם לאRoman"> הצקתי לך לגבי החלטותיך השגויות, קפצתי בשמחה לקראתך בבואך הביתה, והשתתפתי באושרךRoman"> כשהתאהבת.

היא, כעת אשתך, איננה "אוהבת כלבים".  עדיין, קיבלתיהRoman"> בלבביות בכניסתה לביתנו, הרעפתי עליה חיבה וצייתי להוראותיה.  הייתי מאושר כי אתהRoman"> היית מאושר. Roman">

אז הגיעו הגורים האנושיים ואני חלקתי איתך את התרגשותך. הייתיRoman"> מוקסם מעורם הוורדרד, מריחם הנעים, וגם אני רציתי לטפל בהם. רק שאתה והיא דאגתםRoman"> שאני עלול לפגוע בהם ונאלצתי לבלות מרבית הזמן סגור בחדר מרוחק.

או, כמהRoman"> רציתי לאהוב אותם, אך נאלצתי להפוך ל"אסירה של אהבה".

עם התבגרותם,Roman"> הפכתי לידידתם, הם השתעשעו איתי, טבלו בפרוותי, תקעו אצבעותיהם בעיניי, חקרו אתRoman"> אוזניי ונישקו את אפי. אהבתי הכל בהם, בעיקר את מגעם – היות והמגע שלך הפך כעתRoman"> לנדיר כל כך – והייתי מקריב את חיי עבורם, לו היה צורך בכך.
נהגתי להתגנבRoman"> למיטותיהם ולהקשיב לדברים שהטרידו אותם ולחלומותיהם הסודיים, יחדיו המתנו לקולRoman"> מכוניתך החונה במוסך.  היו זמנים, בהם כאשר שאלו אותך אם יש לך כלב ואתה שלפתRoman"> תמונתי מארנקך וסיפרת סיפורים עלי בגאווה. זמנים אלו חלפו -  כיום, כאשר שואליםRoman"> אותך אותה שאלה, אתה עונה בקצרה :"כן" ומייד משנה נושא.Roman">

הפסקתי למלא תפקידRoman"> חשוב בחייך.

וכעת, נקרית בדרכך הזדמנות לקידום בקריירה שלך ע"יRoman"> תפקיד בעיר אחרת, ועליכם לעבור לדירה בה לא מרשים להכניס בעלי-חיים.  עשית את הצעדRoman"> הנכון עבור "משפחתך", אך היו זמנים בהם אני הייתי משפחתךRoman"> היחידה.

התרגשתי מהנסיעה במכונית, עד אשר הגענו למכלאת בעלי-החיים.Roman"> היה שם ריח של כלבים וחתולים, של פחד, של חוסר-אונים.  אתה מילאת את השאלונים,Roman"> ואמרת: "אני בטוח שתמצאו בית טוב עבורה"... העובדים משכו בכתפיהם והשיבו לך במבטRoman"> כאוב. הם מודעים למציאות הניצבת בפני כלב או חתול בגיל העמידה, גם אם הם בעליRoman"> "תעודות".
 
היה עליך להתיר את לפיתת אצבעות בנך בקולר שלי, בעודוRoman"> צורח בבכי :"לא, אבא, בבקשה אל תיתן להם לקחת את הכלבה שלי !!"... ואני חששתי לוRoman"> ולשיעור שהוא עלול ללמוד ממה שכעת הדגמת לו לגבי ידידות ונאמנות, אודות אהבהRoman"> ואחריות , ואודות כבוד לכל יצור חי.  ליטפת את ראשי לפרידה, נמנע ממבט ישיר לעיניי,Roman"> וסירבת בנימוס לקחת למזכרת את הקולר והרצועה שלי.

מיהרת ללכת -  זמנך היהRoman"> קצוב וכך גם זמני שלי.Roman">

לאחר עזיבתך, שתי הנשים החביבות טענו שסביר להניחRoman"> שאתה ידעת מראש על השינוי העתידי בחייך ולא עשית די למצוא לי בית טוב אחר. הן הנידוRoman"> בראשן ושאלו :"כיצד יכולת לעשות לי את זה ?"...

הן מקדישות לנו זמן כאן ככלRoman"> שהלו"ז העמוס שלהן מאפשר. הן מאכילות אותנו, כמובן, אך אני איבדתי את התיאבון כברRoman"> לפני זמן רב.  בתחילה, בכל פעם שמישהו עבר ליד הכלוב שלי, מיהרתי לפתח הכלוב, מקווהRoman"> שזה אתה – ששינית דעתך – שכל זה היה רק חלום רע... או מקווה שלפחות זה מישהו שאיכפתRoman"> לו, מישהו שיאמצני ויציל אותי. כשהבנתי שאין ביכולתי להתחרות בחן של שכניי הגוריםRoman"> העליזים, חסרי התובנה לגבי עתידם, נסוגותי לפינה מרוחקתRoman"> והמתנתי.

שמעתי את צעדיה כשהיא באה לקחתני בסוף היום, וצעדתי לאורךRoman"> המסדרון בעקבותיה לחדר נפרד. חדר שקט. היא הניחה אותי על השולחן, שיפשפה את אוזנייRoman"> ואמרה לי לא לדאוג. ליבי פעם בחוזקה בציפייה לקראת הבאות, ועם זאת היתה לי תחושתRoman"> הקלה. ימיה של אסירת האהבה נסתיימו. בהתאם לאופיי, דאגתי יותר לה. הנטל שעליה לשאתRoman"> מקשה עליה ואני חשתי בזאת כפי שתמיד חשתי במצבי הרוח שהיוRoman"> לך.

בעדינות, היא כרכה חוסם עורקים סביב רגלי הקידמית, בעוד דמעהRoman"> ניגרת על לחייה. ליקקתי את ידה באותה דרך בה נהגתי לנחם אותך לפני שנים כה רבות. Roman"> במקצועיות היא החדירה מחט לווריד שלי. בעת שחשתי את דקירת המחט וחדירת הנוזל הקרירRoman"> אל תוך גופי, שכבתי מנומנם, מביט בעיניה הטובות ומילמלתי :"איך יכולת לעשות זאת ליRoman"> ?"...

אולי בגלל שהיא הבינה את השפה הכלבית שלי, היא אמרה :"אניRoman"> כ"כ מצטערת..." היא חיבקה אותי והסבירה במהירות שזה בסה"כ התפקיד שלה להבטיח שאגיעRoman"> למקום טוב יותר, היכן שלא אהיה נטוש ומוזנח או שאיאלץ להיאבק עבור עצמי – מקום בוRoman"> יש אהבה ואור כ"כ שונים ממקום זה בכדור הארץ.  בשארית כוחותיי, ניסיתי לשדר לה,Roman"> באמצעות הנעת זנבי, שדבריי :"איך יכולת לעשות זאת לי ?" לא נועדו לה.  זה היית אתה,Roman"> הבעלים האהוב שלי, שחשבתי עליו באומרי זאת.  אני אמשיך לחשוב עלייך ולחכות לךRoman"> לנצח.

הלוואי וכל אשר תפגוש בחייך יכיר לך נאמנות כפי שהכרת לי.

 

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה
     תגובות
 
עצב רב
, כרמיאל  31/10/2007 22:00:37
אני בעלים של כלבה מאומצת מעמותה ...עד לא מכבר היתה לי כלבה נוספת .בת 18 שגם אותה אמצתי ממי קראנו לה וממי ניצלה את העובדה שעברנו דירה ..ואמא שלי נפטרה .. הצליחה לחמוק מהחצר ונעלמה לעד.. חיפשנו אותה בכל מקום ואין ממי ואני משוכנעת שחיפשה מקום למות בו..אבל כל כך רצינו לקבור אותה להפרד כמו שצריך ..וכעת נותרה קליאו לבד....
תגובה לתגובה
 

אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות
וייזנט - תוכנות לעסקים