בחורף 2009 החלה חדוה שפרעם, אמנית וצלמת, להסתובב לבדה ימים שלמים בגולן, בגליל ובנגב. היא חיכתה לימים הסוערים שבהם החורף היה פראי במיוחד. היא חיפשה בזריחה ובשקיעה אחר רגעים שהטבע מתגלה במלוא עוצמתו והעולם נראה חדש ובלתי מוכר.

מה קרה לך במפגש עם הטבע? כשמתבוננים בצילומים זה נראה כאילו פגשת ישויות מסתוריות ולא אבנים וצמחי שדה.
"החיפוש האמנותי שלי תמיד היה למצוא נוכחות נשגבת או אלוהית שבוקעת מתוך הטבע עצמו. חוויה בלתי מוכרת שמתגלה באופן שבו האור נשפך ועוטף דברים מוכרים כמו סלע או קוץ. אחד הצלמים שאני מעריכה במיוחד, מיינור וויאט, ( צלם אמריקאי בן זמננו) אמר שאסור לצלם לפני שהטבע מתחיל להדהד איתך. הרבה שנים הכרתי את האמרה הזו אבל לא הבנתי אותה. ואז, בוקר אחד במדבר, בבת אחת, ההוד והקדושה שהופיעו מתוך האבנים וההר היו כל כך כבירים שממש כרעתי ברך והרגשתי שהיופי של הטבע הזה הוא מקדש."

מצילומים אלו נולדה התערוכה " קוצים באור" שנפתחת השבוע בגלריה d&a. התערוכה היא פרי שיתוף פעולה יצירתי של הצלמת עם הסופר ואיש הרוח שי טובלי. במשך שנתיים, יחד עם שותפו אילון לסטר, עסק טובלי בתרגום מחודש ובכתיבת פרושים ל"בשורה על פי תומא" - טקסט עתיק, שהתגלה ב1945 במערה במצרים. הטקסט מיוחס לתלמידו הקרוב של ישו, והוא כתוב במבנה המזכיר ספר שירה - מורכב מסדרה של אמרות קצרות, חידתיות, ובעלות ניחוח פואטי. טובלי ראה בטקסט הדחוי והמוכחש על ידי הכנסייה, הזדמנות מחודשת של הציבור הישראלי למפגש עם דמותו של ישו. הוא הזמין את שפרעם וביקש ממנה להמחיש בצורה ויזואלית את המסר העיקרי של הספר: מלכות שמיים נמצאת על פני האדמה. שפרעם נענתה לאתגר.

איזו אמנות חיפשת ליצור בצילומים שלך לספר?
"יש לי השכלה אקדמית בתחום האמנות והיכרות מעמיקה של עשרות שנים עם אמנות עכשווית. מה שהוליד בתוכי ביקורת ותסכול על האופן בו מתנהל עולם האמנות היום.
נראה כי האמנות אבדה קשר עם העולם ועם החיים. מה שרואים בתערוכות וקוראים במגזינים זה עולם אינטלקטואלי, סגור בתוך עצמו ומדבר רק עם עצמו. ציטוטים, התייחסויות פוסט- פוסט אקדמיות. כך שזה נהיה מעין שפה שלאדם שאינו משתייך לבראנז'ה אין דרך להבין אותה.  האמנות היום היא משהו שאתה צריך שיסבירו לך את ההקשר שלו."

תערוכת הצילומים" קוצים באור" מזמנת את הצופה לחוויה ישירה עם הטבע ועם עצמו. העבודות הן ערומות מצד אחד, חשופות ומהצד השני צופנות סוד ומרתקות. בדיוק כמו לחזור ולהביט באותו נוף יום אחר יום ולגלות שהוא לעולם אינו נראה כפי שהיה.
"אני מחפשת צילום תם לב, רענן, שמרשה לעצמו להתפעם ויחד עם זאת לעסוק במושגים קלאסיים כמו יופי, אור, קומפוזיציה וזוויות צילום לא שגרתיות.

כשמזכירים את ישו עולה מיד עולם דימויים עצום מבחינה אומנותית. הדמות, האיקונוגרפיה שלה טבועה בכל מי שמכיר משהו מתולדות האומנות. הרגשת קשר לכל זה או שממש פנית לכיוון חדש בתמונות שצילמת?
" ברגע שהתחלתי לעבוד עם הטקסט, כל הדימויים נעלמו. הישות שבצבצה בין המילים ונתנה לי את ההשראה היתה כל כך שונה ממה שהכרתי דרך הרנסאנס או דרך הדימויים הכנסייתיים שהיא פשוט נגוזה. הבנתי שמשהו בדימויים האלה הקפיא את הדמות שלו בתודעה שלי ובתודעה הקולקטיבית, בקורבן מיוסר וקדוש מעונה. פתאום בזכות הספר נתקלתי במשהו אחר לחלוטין, מלא תעוזה, אומץ, עוצמה ומהפכנות."

מה שאת בעצם אומרת הוא שכל הזמן ישוע קיים בתודעתנו הקולקטיבית כאדם או כצלוב ולא כמהות רוחנית. הצילומים מבחינתך משקפים את זה? בכוונה אין שם דמות אנושית?
" האמת היא שהיתה לי מחשבה כן לצלם אדם אבל גיליתי משהו מאוד מעניין, שיש משהו בטבע שהוא מוכן לקבל בצורה מאוד סבילה את האור לתוכו, וכשניסיתי לצלם בן אדם זה לא יצר את אותה תחושה. זה הביא אותי להכרה עוד יותר עמוקה לגבי האופן שבו הישות של האור מתגלמת בטבע ובאופן שבו הטבע כנוע לאלוהות.זה סוג של כניעה שלא קיים בדרך כלל באדם, שם יש תמיד יסוד מרדני."

איזו אימרה  בספר הכי יקרה לליבך?
"בספר אפשר לראות שמי שבתרבות המערבית נחשב לאדם שנצלב ויסד דת, היה למען האמת מורה רוחני שעוסק בהארה ושחרור. החיבור שלי לספר היה קודם כל כמקור להשראה אמנותית. האמרה האהובה עליי במיוחד היא זו: ישוע אמר: "אם יאמרו לכם: 'מהיכן באתם?', אמרו להם: 'באנו מן האור, מן המקום שבו האור התהווה מתוך עצמו, התגשם והופיע בדמות'. אם ישאלו אתכם: 'האם אתם האור?', אמרו: 'אנחנו ילדיו, ואנו נבחריו של האב החי'. אם ישאלו אתכם: 'מהי העדות של נוכחות האב בכם?', אמרו להם:'תנועה וחדילה'".  (טובלי שי, הבשורה על פי תומא, הוצאת "אלאיה", עמ' 120)

הספר מסביר את האמרה לעומקה ואני גיליתי שיש לי קשר אישי מאד חזק אליה. מאז ילדותי תמיד חשתי שהמהות הפנימית שלי ושלנו כבני אדם היא מסתורית. גדלתי בקיבוץ דתי, ועשיתי דרך ארוכה לאורך השנים עם ההבנה של היחס שלי לאלוהים. אבל בבסיס של כל זה, נשאר זיהוי עמוק שאנחנו בני האדם איננו נפרדים מהאור האלוהי ומהחסד האלוהי."

__________________________

קוצים באור, חדוה שפרעם
גלריה D&A
יהודה הלוי 57, תל אביב
פתיחה: חמישי, 16/07/09, ב- 20:00, נעילה: 14/08/09
שעות פתיחה: ב'-ה' 11:00-14:00, 16:00-19:00 ו' 11:00-14:00