ללא טקס מיוחד
איך התחתנת? שאלתי את צ'יטרה. ספר לי על טקס החתונה שלכם. " הכרתי את אישתי בכפר לפני החתונה", סיפר, "מצאנו חן אחד בעיני השני ורציתי להתחתן איתה. זה לה היה שידוך". "היא ידעה שאתה הולך לבקש אותה מהוריה", שאלתי. "כן, אמרתי לה", השיב.
צ'יטרה הוא יתום מאב ולכן הלך עם ארבעה קרובי משפחה לבית הורי אשתו לעתיד וביקש להתחתן איתה. לאחר מו"מ הם הסכימו והוא לקח אותה כעבור מספר ימים לבית הוריו, שם הכינו ארוחה גדולה וחגגו את הנישואין. אחרי כמה ימים חזרה כל המשפחה לבית הורי הכלה שם נערכה שוב ארוחה וצ'יטרה הגיש מתנות בגדים, שקנה, לבני משפחת הכלה. "ספר לי על טקס הנישואין", בקשתי. "אין שום טקס מיוחד אצלנו. יש ארוחה. שלא כמו אצלכם אנחנו לא צריכים לתת טבעת או משהו." אין שם טקס", שאלתי שוב. "לא", ענה לי. "אז מהו הרגע שאחריו נחשבים לנשואים? אתה יודע שאחריו ..."? צ'יטרה הרגיש נבוך וצחק. לקח לי זמן לקבל תשובה שזה קורה בבית הורי הבעל.
"אתם חוגגים ימי נישואין"? המשכתי לשאול. "לא, אני לא זוכר את יום הנישואין שלי. אני גם לא זוכר את תאריך הלידה שלי, אנחנו לא חוגגים ימי הולדת, אנחנו כמעט ולא חוגגים כלום".

יער עצי האורן
המקומארי היתה צריכה להגיע למפגש נשים אזורי ולכן הציעה ללכת איתי  ברגל מננגי לבני. שמחתי  על ההזדמנות ללכת איתה ולהעביר במחיצתה את הפרידה שלי מהכפר. היה בוקר צלול,  הכל היה ירוק ונקי, אחרי הגשמים, פסגות ההימאליה היו חשופות. "איזה כיף שהחלטנו ללכת ברגל ולא לנסוע בג'יפ", אמרתי לה נהנית מכל רגע. בדרך עברנו ליד יער עצי אורן. "את יודעת אנשי הכפר הזה שתלו את עצי האורן", אמרה לי. "הם  מאוד גבוהים", אמרתי, "זה בטח היה מזמן".  "כן זה היה מזמן, זה היה לפני 18 שנה. אמרה ואחרי רגע הוסיפה. "את יודעת, אני התחתנתי ביער הזה כששתלו אותו. כל פעם כשאני עוברת ליד עצי האורן אני רואה את הנישואין שלי. כמו שעצי האורן  גדלים כך גם ונישואין שלי. עבר הרבה זמן".
"מאיפה השיגו כל כך הרבה שתילים ליער"? שאלתי. "זה מהחממה של הדוד שלי", השיבה והוסיפה, "בדרך הזאת נהגתי לשאת את הילדות שלי. לפעמים הלכתי עם אחת לפעמים עם כולן. פעם לא היה ג'יפ".  ניסיתי לדמיין את המקומארי הצעירה נושאת ילדה על הגב ומחזיקה עוד ילדה בכל יד, הולכת לכפר, עוברת דרך ליד יער עצי האורן ומביטה בנישואין הצומחים שלה.



ברוכים הבאים לחתונה
בדרך לבני עברנו בכפר של סוניל המורה לנפאלית. לפני ראיתי שער מקושט ועליו כתובת "ברוכים הבאים לחתונה". "חתונה"! אמרתי להימקומארי. "אני צריכה לצלם". "שימי לב לעגלה שאיתה הביאו את הכלה לבית החתן". רק אז שמתי לב לעגלה מקושטת שעומדת בצידי הבית. השעה היתה מוקדמת, ראינו כמה אורחים ליד הבית והמשכנו הלאה. חתונה לא יצא לי לראות כאן בנפאל.



מייל משמח
הגעתי לפוקהרה למלון עם האינטרנט האלחוטי. קראתי מיילים, דברתי עם בן זוגי בסקייפ הוא סיפר לי שבני צלצל אליו ואמר שהוא וחברתו בסביבה ולכן יקפצו לביקור. בקשתי שיתקשרו בסקייפ כשיגיעו כדי שאוכל לדבר איתם. שוב בדקתי מיילים ואני רואה שהגיע מייל מהבן שלי: " הנה, גם לי יש עידכונים !אני שמח לבשר שהצעתי ל... להתחתן, והיא הסכימה :) אפילו קניתי טבעת והכל, היה מאוד נחמד :)." ושתי תמונות של הזוג הצעיר עם הטבעת ושל הטבעת.
רגע מרגש שצריך להעביר לבד, רחוק מהבית.

לסיום
מזל טוב ילדים שלי, שולחת לכם את כל האהבה שבעולם.