אם אילנה שושן לא היתה קיימת, צריך היה להמציא אותה. האשה היפה והבלתי נלאית הזאת מקדישה את כל זמנה ומרצה להעצמת הנשים הישראליות באשר הן. אילנה שושן, מלכת יופי במיל' ומי שנבחרה לאחרונה ל'מלכת המלכות' בחגיגות שנות החמישים לטקס בחירת מלכת היופי, שארגן השבועון 'לאשה', שמה לה למטרה להחדיר בנשים שהן לא נופלות מגברים, שמגיע להן, שעליהן לאהוב את עצמן ולהתחבר לכוח הנשי שלהן. שנשיות היא כוח, ואתו לפרוץ קדימה.
שושן, הנשואה למפיק סרטים, משה דיאמנט, שגם הפיקה בעצמה מספר סרטים , יכלה לנוח על זרי הדפנה של יופייה ואישיותה המצודדת, להסתלבט בבית המדהים שלה בהוליבוד הילס וסתם להנות מהחיים. במקום זה, היא מנצלת את מצבורי הנשיות שלה, כדי ללמד נשים שהן יכולות להיות גם יפות וגם חכמות. וגם חזקות .
בדרך אל השוויון, בעולם הגברי שאנו חיות בו, שושן מנסחת מחדש את הפמיניזם ומגישה לנו אותו בגירסה רכה יותר . נשית. מלטפת. "הפמיניסטיות", היא אומרת "רצו שנהיה 'כמו גברים'. שנאמץ דפוסי התנהגות גבריים בכדי להצליח. אני ומרים קוסמן, מדברות על התחברות לנשיות ככוח. לפעול מתוך עוצמה נשית".
כדי להחדיר את התפיסה של ''הנשיות כמקור עוצמה'' שושן מביאה אלינו בשיתוף עם טל ענבר מ'הבית הישראלי' שליד הקונסוליה הישראלית מרצות בכירות ומרתקות, מומחיות לנשים ולמעמד האשה. לפני שנה הביאה לכאן, את ד"ר דפנה יזרעאלי, מי שהיתה מועמדת למשרד היועץ המשפטי לממשלה. השבוע הנחיתה את הגב' מרים קוסמן, מרצה במחשבת ישראל באוניברסיטת בר אילן, ודוקטרנטית החוקרת מקורות יהודים קלאסיים כדי שתדבר איתנו על הדחף להתמזג. מהו כוח גברי , מה כוח נשי, מה מפריד ביניהם ומדוע הם כה משתוקקים להתמזג?
מרים קוסמן, היא תופעה בפני עצמה. אשה חרדית, אמא ל-11 ילדים, אמריקאית מבלטימור שעשתה עלייה ומתגוררת בבני ברק. מלבד המחקרים האקדמיים שלה וארבע ספרים שכתבה מרים עובדת גם עם 'נפש יהודי'- ארגון ששם לעצמו למטרה להגיע אל ישראלים באשר הם ולחבר אותם לעובדה שהם יהודים .
קוסמן, אשה רהוטה ומרתקת, הרצתה בפני נשים ישראליות ב'וואלי' וב'טמפל עמנואל' בברלי הילס, וכן נתנה שתי הרצאות באנגלית. לבושה בחצאית מקסי , חולצה ארוכת שרוולים ופיאה נוכרית. מראה קלאסי של 'דוסית' מבני ברק - קוסמן כובשת אותנו.
בתחילה היינו די המומות. לא כל כך הבנו מה האשה החרדית הזאת, באה ללמד אותנו על מעמד האשה? הרי אצל 'הדוסים' האשה במטבח , מגדלת ילדים. והנה באה קוסמן ואומרת שהיהדות היא בכלל פמיניסטית.
להלן תקציר דבריה.
קוסמן : "יש תחושה שאיך שהיהדות תופסת את האשה, לא מסתדרת עם ההסתכלות הפמיניסטית. בקידוש אפילו שרים לה שיר: 'אשת חיל מי ימצא' ואחרי זה היא יכולה לגשת למטבח ולהגיש את האוכל. כשהתחלתי לחקור את האשה ביהדות גיליתי שהאשה נמצאת במרכז ההסתכלות המיסטית בעולם. וכשנבין את החיבור בין גבר ואשה נבין את הבריאה."
''בפרק א' בספר 'בראשית' כתוב ש'האדם הראשון נברא בצלם אלוקים. זכר ונקבה ברא אותם.' לפי חז"ל, האדם הראשון היה יצור אנדרוגיני שהיו לו אברים זכריים ואברים נקביים. הם טוענים שבפרק ב' ב'בראשית' אלוהים לקח את היצור האנדרוגיני וחילק אותו לשניים: אדם וחווה.
מה בעצם קרה פה? המדרש אומר שקודם היינו אחד ואז הוא חילק אותנו לשניים. תוכנית א' – המצב שבו היינו אחד- זה האידיאל. אחר כך אלוהים לקח את זה מאיתנו ומאז אנחנו מחפשים את זה, משתוקקים למצוא את בן /בת הזוג שלנו. הנשמה מכירה את התחושה של להיות אחד ולכן כה משתוקקת למצוא את החצי השני שלה. אנו משתוקקים כי פעם חווינו את זה. קבלנו 'פלאש' מאלוהים ואחר כך אנחנו כל הזמן מחפשים אחרי הדבר הזה.
כשזוג מתחתן מברכים מתחת לחופה : 'ברוך אתה ה' יוצר האדם'. כי אז, מתחת לחופה, נוצר האדם. צלם אלוהים נמצא במיפגש בין גבר ואשה. מדובר בכוחות גבריים וכוחות נשיים . כשיש זוגיות בין גבר לאשה הם חוזרים למצב הקודם- השלם- כשאדם היה גם גבר וגם אשה.
"קיימים שני סוגי כוחות שנמצאים בגברים ונשים:
'הצטיינות' ו'שלימות'. 'הצטיינות' נמצאת בקטגוריה של 'לעשות'. הדחף לשאוף קדימה, לשדרג, להשיג. להשתפר. 'שלימות' נמצאת בקטגוריה של 'להיות' – הדחף לשלימות. להיות שלם. שני הכוחות האלה נמצאים בקונפליקט. הסתירה בין האינדבידואל לקבוצה. אבל הקונפליקט בין שני הכוחות האלה נמצא לא רק בין היחיד לכלל, אלא גם בתוכנו.
יש בעולם שתי תרבויות: המערב והמזרח. העולם המערבי שייך ל'הצטיינות'. הוא מצטיין. דוחף. השגי. ולא שואלים על חשבון מה זה בא ואיך אתה מנהל את חייך. במערב אפשר לומר על מישהו: "הוא 'רופא אדיר' 'שחקן ענק' ", ומצד שני מבחינה מנטלית הוא יכול להיות בן ארבע. במזרח שומעים קול אחר: 'להיות'. שזה מצב של שלימות. המטרה היא לא לשנות. לא לבנות. לא להשתפר. אלא להיות בתוך החוייה. למערב יש את הכוח המשפיע. למזרח יש את הכוח המקבל. במצב של אהבה אני לא מנסה לשנות. אני נמצא ביחד עם הבן אדם. בכל קשר בין אנשים יש אינטרס. תועלת. באהבה- אין סיבה למה אתה אוהב מישהי. למה את אוהבת? ככה!
הכוח הגברי הוא כמו חץ. שואף למעלה. הכוח הנשי הוא כמו מעגל. שני כוחות אלה מאוד חיוניים. העולם המערבי באמת מצטיין. מגיע לגבהים. אבל יש הרבה אנשים שנופלים בדרך. כשאנחנו נמצאים בחוויה של להיות בהרמוניה. באחד. זהו מצב סטטי. הוא לא זז. לא הולך לאף מקום.
כששני כוחות כל כך חיוניים ובסיסיים אתה רוצה ליצור ביניהם מצב של איזון. היהדות מנסה לעשות איזון בין שני הכוחות ומדברת על להיות במצב של 'ספירלה', שהיא גם בצורה מעגלית וגם מתקדמת למעלה.
בן אדם מורכב משני צדדים: זכרי ונקבי. המקום היחיד שבו אנחנו רק גבר או רק אשה זה בפיזי: במראה החיצוני.הביולוגי. החץ, שמסמל את הכוח הגברי, הוא כלפי מעלה. עם הפנים אל העתיד. אל המטרה!. השיא!. ההשגים!. בעיגול, שמסמל את הכוח הנשי, זו חוויה שמסתכלת רק על ההווה. על כאן ועכשיו.
מה זה זוגיות? שנינו יצורים, שנינו עושים, שנינו מתקדמים ואז חוזרים הביתה. אז אנחנו רק הווים. העולם הזה הוא עולם זכרי. של פעולה. לכבוש. להשיג. העולם הבא הוא עולם נקבי. של חיבור. של אינטימיות. של אקסלוסיביות.
למה יש כזו אובססיה בנוגע לקשר בין גבר ואשה? השירים, המחזות, הסרטים, הספרות - כולם עוסקים בגבר ואשה. כי זו חווייית השיא. החוויה הזאת, של חבור בין גבר ואשה, זה כמו שהגענו לאותו מצב שהיינו בו בגן עדן. של שלימות. לכן אנו כה אובססיבים. מחפשים אחרי הטעם של גן עדן.
העולם בו אנו חיים היום בנוי מכוח גברי . אנחנו צריכים להגיע למצב שבו הוא מתחבר אל הכוח הנשי. תפקיד האשה הוא להזכיר לנו מה המטרה הסופית. להביא את העולם הבא לכאן. לעשות אותו יותר נשי. לכן צריך להעצמים את קולה של האשה. על כל אשה להתחבר לקול הפנימי שלה. גם מתחת לחופה, כשקוראים שבע ברכות, הברכה האחרונה אומרת: 'עוד יישמע בהרי יהודה/ קול ששון וקול שמחה/ קול חתן וקול כלה.' רק אז יש שלימות.''
כדי להיות בטוחה שהמסר אכן הובן אילנה שושן מבהירה:" אני עושה את הערבים האלה כדי להעביר מסר. מאוד חשוב שקולות כמו של מרים יישמעו. השורה התחתונה של ההרצאה הערב שמאוד חשוב שהקול הנשי יישמע. האנרגיה הזכרית והנשית צריכות להיות באיזון. אנו חיים בעולם מאוד גברי וזה לא בריא לעולם.
"מרים שבאה מהעולם הדתי האותודוכסי מגלה לנו שדווקא היהדות אומרת שהשאיפה צריכה להיות בשלימות. המחקר שלה בעצם עושה טיפול שורש לתפיסה שביהדות האשה נחותה. בארבעים השנים האחרונות נשים עברו תהליך של אמנציפציה ולקחו על עצמן את התפקיד הגברי במקום לעבוד דרך הקול הנשי שלהן.
- אבל למה לומר את הדברים הללו דרך אשה דתית-חרדית?
כי גיליתי, דרך שיחות שלי עם מרים, שגם היהדות חושבת ככה ונוצר עיוות גדול בפירוש של הדברים. השורשים שדורשים את שוויון האשה נמצאים בתרבות היהודית וזה לא זר לנו. ואנחנו צריכים לחזק את זה. כדי להגיע לשלמות העולם צריך להתרחב ולתפקד דרך האנרגיה הנשית.."