החברות מהסדרה המצליחה "סקס והעיר הגדולה": קארי, סמנתה, מירנדה ושרלוט חוזרות אל המסך הגדול בסרט שני. הסרט מתרחש כשנתיים לאחר אירועי הסרט הראשון. קארי נשואה לג'ון פרסטון, הנקרא בנוסף, "ביג". קארי מרגישה כי השגרה שוחקת את חיי הזוגיות שלה עם ביג. מירנדה עובדת בחברת עורכי דין וסובלת מיחסו של הבוס שלה כלפיה. שרלוט מרגישה עייפה מחיי המשפחה ומוצאת את עצמה מקנאה באומנת החדשה והחתיכה ששכרה כדי שתטפל בשתי בנותיה. סמנתה ממשיכה לצאת עם בחורים מזדמנים וצעירים ומתמודדת עם תופעות גיל המעבר. בערב אחד, מזמין את סמנתה שייח' מאבו דאבי לבקר בארצו, כדי שהיא תתאכסן במלון הפאר שלו בחינם ותקדם אותו וסמנתה לוקחת יחד איתה את חברותיה הטובות: קארי, מירנדה ושרלוט. בזמן הביקור באבו דאבי, כל אחת מהבנות לומדת משהו על עצמה.

הסרט מתרחש באבו דאבי, העיר העשירה ביותר באיחוד האמירויות, אך מכיוון שעיר זו היא בנוסף מסורתית ושמרנית במיוחד, הרשויות בעיר לא הרשו לאנשי הצוות של "סקס והעיר הגדולה" לצלם בשטחה וצוות "סקס והעיר הגדולה" נאלץ לצלם את הסרט במרוקו.

בטריילר לסרט, נאמר כי הוא יתמקד בחופשה של הבנות באבו דאבי, אך הבנות טסות לאבו דאבי רק כעבור שעה מתחילת הסרט. בשעה הראשונה של הסרט, מוצגים לנו קווי העלילה שיתפתחו במהלך הסרט, אך ישנן מספר סצנות שלדעתי, ניתן היה לקצר או להוריד אותן בעריכה, מכיוון שהן מיותרות. לדוגמא: הסצנות בהן הבנות הולכות לחנות בגדים, לפרמיירה של החבר לשעבר של סמנתה ולבלות בבר היה ניתן להוריד. בסצנה שבה הידיד ההומוסקסואל של קארי מתחתן עם בן זוגו, ניתן היה לקצר את טקס החתונה ואת הברכות שניתנו לזוג הצעיר. כמו כן, ניתן היה להוריד את הסצנה בה קארי לבושה בטוקסידו של גברים ומשמשת כשושבינה של ידידה ההומוסקסואל. מדוע היא צריכה להתלבש בלבוש גברי? בסצנת החתונה, משתתפת השחקנית והזמרת לייזה מינלי, שלא נראתה זמן רב על המסך. היא אישה מבוגרת, שנראית בכושר טוב למדיי, כשהיא רוקדת ושרה בסצנת החתונה, אך לדעתי, הסצנה, בה היא משתתפת מיותרת למדי.




רוב הסרט שם דגש על אופנה של בגדים ונעליים, על עיצוב חדרים ועיצוב בכלל, בעיקר כשמדובר בעיצוב יוקרתי. בכך, הסרט מציג עושר רב ברמות בלתי נתפסות. סצנת החתונה של ההומוסקסואלים מראה את הבנות בבגדי מעצבים יוקרתיים. כמו כן, החתונה נערכת באולם גדול ויוקרתי עם ברבורים ששוחים באגם. כמעט בכל סצנה, הבנות מחליפות בגדים ונעליים. בתחילת הסרט, קארי מספרת איך היא הכירה את חברותיה וישנו פלשבק לשנות השמונים, התקופה בה הכירו ארבע הבנות זו את זו. בסצנה זו, מוצגים פרטי אופנה יוקרתיים של אותה תקופה. אבו דאבי היא עיר עשירה מאוד ועובדה זו מוצגת בסרט באופן מובהק. לדעתי, הדגש על

האופנה היוקרתית מוגזם למדי. נראה כי בסדרת הטלוויזיה, העיצוב היה כרקע לעלילה ובסרט, העלילה באה כרקע לעיצוב ולמראות העושר בסרט.

בסרט ישנן סצנות בהן הבנות מבקרות בברים באבו דאבי, המגישים אלכוהול וחלק מהנשים מוצגות ללא רעלה, או עם דוגמאות שונות לרעלה ועם איפור כבד, אך אבו דאבי היא עיר מוסלמית ושמרנית, למוסלמים נאסר לשתות אלכוהול ולנשים אסור להתאפר בכבדות. לדעתי, הדבר מראה כי אבו דאבי מנסה להידמות לתרבות המערבית עד כדי כך שנראה כי הבנות נשארו באמריקה ולא טסו לאבו דאבי. לדעתי, הדבר מטשטש את ההבדלים בין ניו יורק לבין אבו דאבי ומקשה על ההבחנה בייחודיות של אבו דאבי.

סמנתה אמרה שהרעלה שמכסה את הפה באה כדי להשתיק את קולן של הנשים. לכאורה, משפט זה קורא לנשים מוסלמיות להוריד את הרעלה ולהשמיע את קולן, אך הסרט אינו מתמקד יותר מדי בפמיניזם ובהשמעת הקול הנשי, מלבד ההערה של מירנדה, כי גם בניו יורק הליברלית והנאורה למדי, עדיין ישנם גברים שלא יתנו לאישה להשמיע את קולה, כמו הבוס שלה. הפתרון לכך, במקרה של מירנדה, הוא להתפטר ולחפש עבודה אחרת, שבה יקשיבו לה יותר. בסרט אין הצעה לפתרון הבעיה של הנשים המוסלמיות, כיצד יוכלו להשמיע את קולן בעולם של גברים.
היו מספר סצנות מצחיקות בסרט. לדוגמא: בסצנות בהן האומנת של בנותיה של שרלוט מגיעה, היא הולכת ללא חזייה, החזה שלה קופץ וברקע יש מנגינה קופצנית ומצחיקה של חלילים. החזה קופץ לפי הקצב והמחזה מצחיק למדי. סצנה מצחיקה נוספת הייתה כשגבר התחיל עם ביג בחתונה של הידיד ההומוסקסואל של קארי.

במהלך הטיול באבו דאבי, הבנות לומדות משהו על עצמן. קארי פוגשת באבו דאבי את האקס שלה, איידן, מתנשקת איתו ומתחרטת. היא מבינה שחייה הזוגיים עם ביג אינם משעממים וצבועים בשחור ולבן כמו הטלוויזיה החדשה שביג קנה, אלא צבעוניים למדי ויש לעבוד על הזוגיות שלהם כדי שתמשיך להיות צבעונית ומעניינת. סמנתה מבינה כי הגבר הראוי בשבילה הוא האקס שלה, הדוגמן, שאיתו ניהלה מערכת יחסים ארוכה יחסית והיא חוזרת אליו. מירנדה ושרלוט מודות כי האימהות שלהן היא  קשה, מעייפת, שלעיתים מלווה ברגשות אשם על כך שהן אימהות עובדות ולא אימהות במשרה מלאה, אך הן לומדות להשלים עם זה ומנסות להשקיע כמה שהן יכולות בחיי המשפחה שלהן. בנוסף, שרלוט מבינה כי אין לה מה לקנא באומנת החתיכה, שמאוד עוזרת לה לטפל בבנותיה.

המשחק היה טוב למדי. צלילי הרקע בסרט מכניסים את הצופים לאווירה המתאימה. לדוגמא: בתחילת הסרט, כשהבנות נמצאות בניו יורק, מתנגן ברקע השיר שבו מוזכרת העיר "ניו יורק". השיר מכניס אותנו, הצופים לאווירה התוססת והקצבית של ניו יורק. באבו דאבי, ישנו סאונד מזרחי ברקע, המכניס אותנו לאווירה המזרח – תיכונית של אבו דאבי.

רוב הנשים ימצאו כי הסרט מעניין, מכיוון שהוא מלא באמירות אופנתיות ובבידור טהור. נשים רבות אוהבות לצפות בנשים שמבלות, עושות קניות ולובשות פרטי אופנה יוקרתיים. הגברים כנראה יתעניינו בעיקר בסצנה שבה, החולצה הלבנה של האומנת היפיפייה נרטבת והחזה שלה נגלה לעין.