עוד כילדה קטנה, ציירה טליה המון. זה מדהים לראות כישרון בילדה כל כך קטנה. זה מרגש, כי זה מלמד שלצייר זה לא רק כישרון. לצייר זה כשאתה חושב דרך הציור, מבין, שואל, נמצא. זו עוד דרך לחיות את החיים.

בערב לפני שנפגשנו חלמה טליה חלום, בו היא מכינה לעצמה שתיה וממתיקה אותה עם ויטמנצ'יק. זה לא מספיק לה והיא מוסיפה דבק מגע שגורם לתחושת מחנק.
העבודות של טליה מתבססות על ראיה. החלום מתפרש בשאלה מהי הדרך לראות נכון, מהם המינונים הנכונים של קירבה/ עמדה/הפנמה, כדי שתהיה אינטראקציה נכונה ביני לבין מה שאני רואה. אין מובן מאליו ב"איך אני רואה", כפי שאין מובן מאליו במה שקורה בין ה"רואה" וה"נראה". שדה הראיה בו נפגשים השניים הוא מרחב של התרחשות ייחודית, משתנה ודרמטית.

לעיתים נדמה כי התרגלנו להתייחס לתוצאה הסופית של הראיה – התמונה, ואיננו נותנים מספיק תשומת לב למורכבותה. למשל, עד כמה אנו זוכרים שכדי לראות דבר כלשהו,  הוא חייב "להראות" את עצמו לנו (בעזרת השתברות קרני האור ממנו אל רשתית העין שלנו), שהתמונה המתקבלת על הרשתית היא בעצם הפוכה, או שהראיה היא תהליך של פירוק והרכבה (של אותות לתמונה אחידה)?

העבודות של טליה מעוררות שאלות על ראיה וכיצד אנו רואים. מה קורה בדרך בין הרואה והנראה, האם מה שאני רואה הוא מדויק, הוא אמיתי, הוא שלי או של זה בו התבוננתי.

במילה "לראות" יש משמעויות רבות: התבוננות, הסתכלות, הכרה, עמדה, חשיפה, ניבוי. ביטויים כמו "אל תראה אותו ככה", "לא שבעו עיניו מראות", "מרוב עצים לא רואים את היער", מחדדים את ההבנה ש"ראיה" עבורנו מכילה השקפת עולם כמו גם יכולת קוגניטיבית ושכלית, מספרת על אינטראקציות אנושיות ועל עולמו הפנימי של היחיד.

כשאני חושבת על עצמי כ"רואה", אני שמה לב שזה מבטא את הקשר שלי עם העולם, מקומות חיכוך עמו, כמו גם נקודות קבלה והשלמה: ישנם דברים שאני מתקשה לראותם כי הם מכבידים עלי, יש פעמים שאני חוששת שאני "רואה יותר מדי", ישנן הפעמים שאני חשה קירבה ושותפות עם מי שרואה כמוני והפעמים שאני יכולה להרגיש שונה, כי אני "רואה אחרת את הדברים". אין לי ספק שכאשר אני מספרת על "מה שאני רואה", אני מספרת גם על עצמי וחושבת כמה זה לא פשוט ואיזו תעוזה נדרשת (מטליה, למשל) כדי להציג ולהראות "מה אני רואה".

..

מה אפשר לראות בתערוכה של טליה?
מרובעים, בהם מתקיים מיזוג של רכות וקשיות – כמו המפגש בין הצבע והעץ. 
דמויות – אנשים שטליה התבוננה בהם והם מתבוניים בה בחזרה; אנשים מצוירים שאנו מתבוננים בהם והם מתבוננים בנו. לי זה מזכיר את התחושה שאנו חשים כאשר המבט של האחר משפיע על הרגשתנו.
תיעוד היווצרות הציור –  בעזרת קווים, שכבות ומחשבות שמוטבעות בציור. ניתן להרגיש משהו מההתרחשות בין טליה והבד, ההלוך ושוב הזה בו טליה מגיבה אל הבד והבד אליה. שם נוצר המרחב של הציור שלתוכו הוא נולד. כך, כל ציור מבטא גם את האינטראקציה הייחודית בין טליה והבד שהתהוותה בזמן יצירתו. איכות זו מעצימה את חווית ההתבוננות, הופכת אותה לאינטימית ומעשירה אותה ברגש.
צבעוניות - שעל פי רוב אינה נקראת "צבעונית". ההתבוננות מגלה את שפע הגוונים והדקויות הנובעים החוצה מהשכבות הקודמות של הציור. טליה מזמינה "לראות לאחור", לשחזר את תהליך פירוק וההרכבה של תהליך הראיה. תוך כדי כך, נגלה העושר שמתקיים בכתם צבע אחד. טליה מדמה תהליך זה ככניסה למערה, כאשר בהתחלה נדמה שהכל אחיד וכהה ואז, לאחר שהעין מסתגלת היא מתחילה לראות ולהבחין בפרטים, בצורות ובמרחב.

תערוכה זו היא הזמנה להתקרב ולראות את אוסף הפעולות והאירועים שחוותה טליה בזמן שציירה וראתה. מ"צופה" בתערוכה, אני הופכת ל"רואה", כאשר שדות הראיה שלי ושל טליה נפגשים.

_____________________
טליה סיון - פרה-ספקטיבה 
האגף, גלריה לאמנות
רחוב הנמל 51 חיפה
טל - 8669463 - 04
פתיחה: יום שבת 24/7/10 
נעילה : שבת 4/9/10