נדב ודינה, שמות בדויים, נישאו בשנת 1978. השניים התגוררו למעלה מ- 20 שנה בדירה שנרכשה ע"י נדב עוד לפני החתונה והייתה רשומה על שמו בלבד.
במועד החתונה כבר היה בתוקף חוק יחסי ממון בין בני זוג. חוק זה קובע בצורה מפורשת שנכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג לפני הנישואין – בן הזוג השני לא זכאי למחצית משוויים במקרה של גירושין. אם כך, על פניו במועד החתונה לא הייתה לנדב כל סיבה לדאגה – החוק קובע שהדירה שלו ותישאר שלו גם במקרה גירושין.

והנה חלפו השנים, הצדדים נקלעו למשבר והתנהלו ביניהם הליכים משפטיים. בין היתר תבעה דינה בבית המשפט לענייני משפחה את מחצית מהזכויות בדירה הרשומה ע"ש נדב.

ביהמ"ש קבע שלאישה אין כל חלק בדירה של נדב. אומנם קביעתו זו של ביהמ"ש מתיישבת עם לשון החוק אלא שביהמ"ש לא הסתמך על החוק כשקבע דברים אלו. ביהמ"ש בדק האם הוכחה "כוונת שיתוף ספציפית" כלומר, האם דינה הצליחה להוכיח שנדב התכוון לשתף אותה בדירתו, והגיע למסקנה שלא הוכחה כוונה שכזו.
ביהמ"ש הסיק זאת מהנסיבות הבאות: לדינה הייתה חנות משלה והיא מכרה אותה ולא שיתפה את נדב בכספי המכירה; הצדדים לא חיו בהרמוניה והיחסים ביניהם היו מתוחים; נדב לא התכוון לתת לדינה חלק כלשהו בדירה, שכן אם היה מתכוון לכך לבטח היה רושם זאת גם על שמה; גם אם נערכו שיפוצים בדירה, הם היו בהיקף קטן לצורך השימוש שנעשה בדירה.

דינה לא אמרה נואש וערערה על ההחלטה לביהמ"ש המחוזי אשר באופן מפתיע מגיע למסקנה ההפוכה וקובע כי לדינה מחצית מהזכויות בדירה! 
המחוזי קובע שגם אם יחסי הצדדים לא היו הרמוניים תמיד, הרי שהיו חיי שיתוף במסגרת חיי מ

שפחה רגילים עם עליות ומורדות. גם אם יש משברים – אין בכך כדי לשלול את המאמץ המשותף שהשקיעו הצדדים בבית המשותף ובגידול הילדים.
בית המשפט קובע שכשבני זוג חיים עשרות שנים יחד בדירה אחת אמת המידה לא יכולה להיות רק שאלת הבעלות מלפני הנישואין, אלא שיש להביא בחשבון את מערכת היחסים בכללותה. העובדה כי הצדדים חיו בדירה במשך שנים כה רבות, גידלו בה את שני ילדיהם, שיפצו את הדירה, ניהלו חשבון בנק משותף וכיוצ"ב – כל אלו מעידים על כוונה של שיתוף.

הערעור שהגיש נדב לביהמ"ש העליון נדחה תוך שנקבע כי ניתן ליצור שיתוף בנכס ספציפי למרות לשונו הברורה של חוק יחסי ממון.

טיפ חשוב: אל תסמכו על החוק, חתמו על הסכם ממון
רגע לפני שאתם עומדים להיכנס בברית הנישואין, לא מספיק ללכת לעו"ד ולבדוק את המצב המשפטי החל בנקודת הזמן הספציפית. גם אם החוק והפסיקה לטובתכם – לא ניתן לדעת מה ילד יום, ומומלץ בכל מקרה לחתום על הסכם ממון.
אם נדב ודינה היו חותמים על הסכם ממון בו מוסכם כי הדירה של נדב מלפני הנישואין תישאר של נדב בלבד גם במקרה של גירושין, וזאת גם אם הצדדים יחיו יחד בדירה, יגדלו בה ילדים, ישפצו אותה וכו' – אין ספק שנדב היה מוגן הרבה יותר וסביר להניח שהתוצאה הייתה אחרת.

_________________________________________
עו"ד תהילה אדרי ועו"ד נעמה זהר ממשרד 'זהר-אדרי' הן מומחיות בדיני משפחה וגירושין, ועוסקות רבות בתיקי גירושין, ירושות צוואות, עיזבונות, וגישורים.