בפרצוף עצוב נסוך על פניה ובכאב רב סיפרה לי חברתי שאיבדה את המצלמה שלה כנראה במסעדה שבה אכלה לפני שנסעה לשדה התעופה. מי כמונו יודע איזו אכזבה גדולה היא זו: חבל מאוד על המצלמה אך חבל יותר על התמונות והנצחה של רגעים מיוחדים.

חייבים להשיג את המצלמה או אולי פיצוי כלשהו - חשבתי לעצמי ומספר רעיונות התרוצצו במוחי: לפנות לחברת הביטוח, ליצור קשר עם המסעדה ולברר אם מצאו את המצלמה. חברתי חשבה שאין שום סיכוי וויתרה מראש על המאמצים להשגת המצלמה, היא לא הייתה בטוחה אם שכחה את המצלמה במסעדה או אולי נגנבה ממנה ביום האחרון. לאחר לחצים מצידי החליטה בכל זאת לנסות. הצעתי לה לפנות לחברה בה עשתה ביטוח נסיעות ומטען – אך שם נאמר לה שעליה להביא אישור משטרה וגם שבסיכומו של דבר סכום ההשתתפות האישית שלה יהיה כסכום שעליה לקבל ולכן אין בכך שום טעם. נותר רק לנסות ולברר במסעדה. לפנות למסעדה? – חשבה חברתי זה ממש מיותר. גם אם שכחה את המצלמה במסעדה, הרי המסעדה הייתה כל כך עמוסה שקרוב לוודאי סועד אחר לקח אותה ואין שום סיכוי למצאה.

התעקשתי ואמרתי שאני מוכנה להשתדל ולעשות מאמץ קל כדי לומר שלפחות ניסינו. הרי מי כמוכם יודע שאני חובבת אתגרים ואופטימית בלתי נלאית. הצעתי שאכתוב מייל ואנסה לשאול במסעדה על אודות המצלמה. חברתי התרצתה והסכימה למרות שהמאמץ נראה לה מיותר. חיפשנו את אתר המסעדה באינטרנט ומצאנו בקלות כי זוהי מסעדה מפורסמת וידועה - מסעדת Museo del Jamon. תחלתי בניסוח המכתב ומיד חברתי הקשתה ואמרה שאם נכתוב להם בשפה האנגלית וודאי לא יבינו כי במסעדה אפילו התפריט לא היה באנגלית ולא הבינו אותה כשניסתה לדבר עימם באנגלית. גם לכך נמצא פתרון - למשימה רתמנו חברה אחרת השולטת בספרדית כדי שתכתוב מייל למסעדה בשפה הספרדית. לא היו לנו ציפיות מיוחדות -  אבל בליבי הייתה תקווה גדולה. לאחר יומיים קיבלנו תשובה (כמובן בספרדית) הם ביקשו לדעת באיזו מסעדה של הרשת היא סעדה והיכן ישבה. השבנו מיד על כל השאלות והמתנו לתשובתם.

לאחר יום שוב קיבלנו

תשובה (בספרדית) אך למרבה הצער חברתנו הדוברת ספרדית הייתה בסוף שבוע. החלטנו להמתין ליום ראשון לתרגום. המילה היחידה שהבנו הייתה transport. אני הייתי בטוחה שהמצלמה נמצאה וחברתי היתה ספקנית. במתח רב המתנו ליום ראשון (נראה לי שרק אני הייתי במתח). ביום ראשון תרגמה לנו המתורגמנית אט אט ובמלו הדרמטיות: הם כתבו שהם ערכו בירור ואכן נמצאה מצלמה מהדגם שציינו במסעדה המדוברת. הם הציעו לשלוח לנו את המצלמה עם חברת שליחויות שאיתם הם עובדים מאחר וחשבו לתומם שחברתי מתגוררת בספרד. ממש מדהים, השמחה הייתה גדולה – אך עימה הגיעה גם התדהמה.

וכעת מה עושים? כיצד מביאים את המצלמה ארצה? - ביררנו עם חברת שליחויות ידועה, המחיר שדרשו למשלוח המצלמה הוא 950 ₪ לא כולל מיסים שיוטלו בארץ. ממש לא ייאמן – העלות גבוהה כל כך ממש כמו כרטיס טיסה. לכל דבר יש פתרון – ניסיתי למצוא מוצא ופתאום נזכרתי שאני מכירה חבר אחר שבדיוק נמצא ברגע זה במדריד. התקשרנו לאשתו והיא בקשה ממנו לעשות עבורנו שליחות קטנה – הוא נענה בחפץ לב והחליט ביום למחרת לסעוד במסעדה המדוברת ולקחת את המצלמה. כשהגיע אל המסעדה התברר שאחת העובדות במסעדה לקחה את המצלמה אל ביתה כדי לשלוח אותה בחברת שליחויות של החברה. או אז נאלץ חברנו לאכול גם ביום למחרת באותה מסעדה (לא כל כך נורא- כפי שהבנתם המסעדה מאוד מבוקשת) כדי לקבל את המצלמה. למחרת אכן המצלמה המתינה לו במסעדה. שמח וטוב לב לקח את המצלמה וחזר ארצה. בינתיים אנו ציפינו למצלמה – האם זו אכן המצלמה של חברתי או מצלמה של תייר אחר?.  כשחזר ארצה וחברתי קיבלה את המצלמה התברר שאכן זוהי מצלמתה. העיקר התמונות שצילמה במדריד עמוסות החוויות שוב בידה והשמחה גדולה.

כל כך מהיר, כל כך פשוט והעיקר זו תמיד התקווה. לא לפחד לנסות ולהאמין שאכן יהיה סוף טוב ואנשים טובים בדרך שעוזרים... וגם נקודת זכות לספרדים ולבעלי המסעדה...