מועדוני החשפנות בארץ, מתפקדים כבתי בושת לכל דבר. הריקוד בעירום הוא רק לשם בחירת האישה שתבצע "לאפ דנסינג" בו היא יושבת חשופה, על רגליו של המשתמש, פנים אל פנים ומתחככת באיבר מינו, בעוד הוא רשאי לגעת בה בכל גופה, היכן שהוא רוצה. על הריקוד הזה הן מקבלות 20 ש"ח וכדי לצאת ממשמרת עם ה"כסף הגדול" הנשים (לרוב צעירות מאוד) מבצעות את הריקוד הזה על עשרות גברים. המראות על קירות המועדון מאפשרות לנשים לא להיתקל בעיניו של המשתמש. המבט אטום. עיניהן מתות.
 
כדי לצלוח משמרת כזו, בה עשרות גברים נוגעים בהן בכל הגוף, נדרשת האישה להפעיל מנגנון של דיסוציאציה, כלומר ניתוק בין הנפש לגוף. מנגנון זה הרסני וידוע כי קורה לרוב אצל נפגעות גילוי עריות ואונס. ישנן נשים שעוטות על עצמן מסיכה כדי לעזור בתהליך הניתוק. ה"לאפ דנסינג" הוא רק ה"חימום" ובתאים שנמצאים במועדון מתבצע מין אוראלי ובמקומות רבים גם אקטים מלאים. בתי בושת אלו עובדים ברישיון עסק של העיריות והמשטרה.

פרופיל הנשים, ודרך כניסתן למועדוני החשפנות, היא אותה הדרך בהן נשים נשאבות לזנות. בניגוד למיתוס "הסטודנטיות" שממנות כך את לימודיהן, לזנות ולמועדונים, מגיעות צעירות בעלות עבר של ניצול, מצוקה כלכלית, ובאמצעות האשליה לכסף הגדול שמקומות אלו מפיצים, הן מוצאות את עצמן במלכודת הזנות. מועדוני החשפנות הם פעמים רבות השער ממנו נכנסות

הנשים לעולם הזנות.

למכון תודעה הגיעו עדויות שבמועדונים מסוימים מתקיימים אלמנטים של סחר בבני אדם - הצעירות צריכות להשאיר פיקדון בגובה של כמה אלפי שקלים תמורת עבודה של חצי שנה במקום. אם במהלך החצי שנה הצעירה תבקש לעזוב, לא תקבל את כספה. אם לאחר חצי שנה, תרצה לעבור למקום אחר, גם כן לא תקבל את הכסף. הן נקנסות עבור כל דבר קטן: לא חייכה מספיק, איחור למשמרת וכדומה. חלקן ידוע לנו שישנות במועדון.
 
מועדוני החשפנות מסתתרים מאחורי הלגיטימיות החברתית שרואה בחשפנות כמייצגת ליברליות וחיי לילה של עיר מודרנית וחופשית. לגיטימציה זו סוללת את כניסתן של קבוצות גברים מכל שדרות החברה לחגוג שם מסיבות רווקים, מסיבות שחרור, מסיבות גיוס, סוף מסלול, הצלחת הנפקה, אקזיט מוצלח, סוף שמינית וסתם ימי הולדת. ההליכה עם החבר'ה מאפשרת למשתמש להסתתר מאחורי הקבוצה ולא לקחת אחריות על מעשיו. בנות זוג והורים רואים בבילוי של בנם או בני זוגם חוויה מדליקה של שחרור יצרים. אך האמת היא שכל אחד שנכנס לשם ממן את תעשיית המין המנצלת עשרות אלפי נשים וגברים.

_________________________________
עידית הראל שמש - דוברת מכון תודעה - למען נפגעות ונפגעי תעשיית המין