הנה חלפה לה תקופת ההריון ובנכם הבכור הגיח לעולם במזל טוב והגיע לגיל חודש. כעת יש לערוך לו טקס פדיון הבן. ובכן מהו פדיון, מדוע הוא נערך רק לבנים בכורים ולשם מה הוא נועד.

ראשית נגדיר מהו פדיון: פדיון הבן היא מצוות עשה מתרי"ג מצוות לפיה חייב האב לפדות בן שהוא בכור לאמו שלא עברה הפלה יזומה או טבעית ושנולד בלידה רגילה. כל זאת לאחר שחלפו 30 יום מלידתו. חכמת הקבלה מלמדת כי מדובר בטקס רב משמעות במעגל החיים של הבנים הבכורים ככתוב "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא" (שמות יג',ב).

ביום הפדיון נהוג לערוך את המאורע ברוב עם וללוותו בסעודה חגיגית במיוחד. במעמד זה האב הטרי פודה את בנו בכורו מידי אדם כהן ע"י תשלום חמישה מטבעות שקל הקודש העשויים כסף טהור (בלשון חז"ל חמישה סלעים). פעולה זו מבטאת את המתקת הדינים הרובצים על הבן הבכור ע"י שימוש בחמישה סלעים. שהרי ידוע כי הכסף (בשונה מהזהב) מייצג את אנרגיית החסדים המקושרת לקו ימין שבמערכת הספירות ולכן האב משלם לכהן שווה ערך של משקל הכסף והכהן מצידו מוליך חוט של חסד על הילד. אקט זה מהווה, בין יתר סיבותיו, זיכרון למעשה יציאת מצרים ועשר המכות. כזכור בסיפור המקראי הבורא מטיל את מכתו העשירית והאחרונה "מכת בכורות" שבה נהרגים כל בכורי מצרים ואילו בכורי ישראלים חיים.
לכאורה, וכאות הכרת תודה היו בכורי האדם מחוייבים לעסוק כל חייהם בעבודת האל. אך הואיל ואין כפייה ברוחניות באה ההלכה מצידה ומציעה להשתחרר מחובה זו ע"י טקס הפדיון ולהעביר את עול עבודת האל אל הכהנים והלויים. אגב, זו אחת הסיבה (פרט לאי לקיחת חלק בחטא העגל) שבני הכהנים והלווים פטורים מפדיון ככתוב: "הנה לקחתי את הלווים-תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל" (במדבר ג). הזוהר הקדוש מסביר את נושא הפדיון באופן הבא : "לעשות פדיון לבנו, משמע לקשר אותו בחיים. כי שני ממונים הם,

האחד על החיים והאחד על המוות, ואינו יכול לשלוט עליו... והנה טוב, זהו מלאך החיים. 'מאד' - זהו מלאך המוות. ועל כן, באותו הפדיון מתקיים המלאך של חיים, ונחלש המלאך של מוות. בפדיון זה קונה לו חיים. ואותו הצד הרע עוזב אותו, ואינו נאחז בו...בפדיון זה מתקיים מלאך החיים ונחלש מלאך המוות " (פירוש הסולם, כרך א' , רמ"ו) מאז ימי קדם קשרו חכמי הקבלה  את סיבת הפדיון כפועל יוצא של חטא העגל ושל השלכותיו. לגרסתם, חטא עגל הזהב גרם להסתלקות האור האלוקי והבן הבכור היה הראשון להפגע דווקא משום עוצמתו הרוחנית הגבוהה שהתהפכה כחרב פיפיות וגרמה להתעצמות קליפות הטומאה על הנפש. קרי, התגברות הכוחות השליליים על הכוחות החיוביים. ולכן הכהן המייצג את כוח החסדים בטקס הפדיון מסוגל לאזן ואף להכריע בין שני הכוחות הפועלים. 

הגאון מוילנה לימד כי אחד הפירושים למילה בראשית הינו ראשי תיבות של- בן ראשון אחרי שלושים יום תפדה הואיל והבן הבכור מהווה את ראשית ההריונות העתידיים ולפיכך קיימת בו עצמה רוחנית רבה מאוד. לסיכום, הפדיון פרט להיותו טקס רוחני מרגש ונפלא נועד לא רק להדגיש את הוצאת הילד מרשות אחת והעברתו לרשות ההורים אלא תפקידו להבליט את הידיעה כי למרות שהילד ממחיש את היצירה המשותפת הגדולה ביותר של ההורים עדיין קיימת חובת הכרת התודה על מעורבות הבורא בהולדת הבן, שאם לא כך הדבר עלול לומר: "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה". לכן על ההורים להכיר רב תודה על החסד הרב שנעשה עימם ועל כך שבנם נולד בריא ושלם. והעיקר שיהיה במזל טוב ומי ייתן וכל ילדי ישראל גדולים וקטנים יזכו לחיים שקטים ,טובים וארוכים אכי"ר.