נהידא אלעוקבי, חדרה אלסאנה ומרים אבו–רקיק הן שלוש נשים בדואיות מרשימות, חזקות שהצליחו לפרוץ מעגל ולפעול למען קידומן והעצמתן של נשים בדואיות. האחת אם חד הורית, השנייה נשואה עם ארבעה ילדים והשלישית לא נישאה מתוך בחירה. שלוש נשים שהצליחו כנגד כל הסיכויים, נשים מעוררות השראה.

מן הסתם לא הייתי פוגשת נשים מופלאות אלו אילולא אורנה גורן, שיזמה את "רקמה אנושית נשית", טיולי נשים שאותם היא מדריכה. "הטיולים מוקדשים למפגשים בלתי שגרתיים עם בדואיות המצליחות לרקום חלומות משלהן ונעות על הציר בין מורשת בת מאות שנים לבין החיים במאה ה-21", אומרת גורן.

נהידא אלעוקבי

נהידא אלעוקבי
נהידא אלעוקבי, יזמה את "בת המדבר", פרויקט שמטרתו לקדם את מעמדן של נשים בדואיות ובמיוחד את הנשים החד הוריות באזור חורה והסביבה. ביקרנו עם גורן בחורה, בבית מלאכה לעיצוב אופנה מזרחית, אותו יזמה אלעוקבי. בית המלאכה המעסיק כרגע כ-16 נשים מהאזור.  במקום פגשנו מספר נשים שהיו עסוקות בתפירה. לצד שתים מהנשים היו מונחים סל קלים  בהם ישנו התינוקות שלהן. המקום מספק לנשים לא רק פרנסה, אלא מאפשר להן לצאת מהבית, לפגוש נשים אחרות. אלעוקבי מעידה שהנשים מאוד מגובשות בינן לבין עצמן. 

אלעוקבי אישה מרשימה, אם חד–הורית, גידלה לבדה שלושה ילדים. בת אחת רופאה, האחרת עובדת סוציאלית והבן לומד מחשבים. היא עצמה למדה בשנקר קורס תדמיתנות ואופנה והחליטה לפתוח את בית המלאכה עבור הנשים כדי שיוכלו להרוויח כסף ושלא תהיינה תלויות כלכלית בגברים.
בשיחה, על כוס תה ועוגיות, אלעוקבי מעלה את בעיית האמהות החד הוריות במגזר הבדואי. לפי הדת לכל גבר יכולות להיות עד 4 נשים, אבל חוקית, הוא יכול לשאת רק אישה אחת. כך שבמגזר זה יש הרבה אמהות חד הוריות שמעמדן קשה מאחר והגבר יכול להתנער מהאבהות ויכול לגרשן כרצונו, מבלי שתזכינה לסיוע כלשהו ממנו.
אלעוקבי הביאה מעצבת שעיצבה מספר דגמים וכמו כן הן נעזרות בגזרות מהבורדה בעיצוב הבגדים. את רוב הבגדים הן מוכרות לנשים הבדואיות שמגיעות אליהן אך, חלומן הוא לפרוץ החוצה. ניתן לרכוש במקום בגדים, תיקים וכריות בהם משולבת רקמה בדואית.

מרכז האריגה בלקיה		חדרה אלסאנה

חדרה אלסאנה
מחורה נסענו לבקר את מרכז האריגה בלקייה, פרויקט של עמותת סידרה, ששמה לה למטרה להעצים את הנשים הבדואיות אישית וכלכלית. במרכז אירחה אותנו מנכ"ל העמותה חדרה אלסאנה.
במקום מרכז תיירות וגם חנות בה תמצאו שטיחים ותיקים מדהימים. ישבנו באוהל האירוח שם אלסאנה הסבירה לנו על תהליך האריגה ועל הפרויקט של סידרה. הדיבור שלה קולח והעיניים שלה בורקות כשהיא מדברת על השליחות של הפרויקט.
אלסאנה גדלה עם הפרויקט האריגה, אותו החלה רוז ויליס אלסנע, וכיום היא מנהלת ומפתחת אותו. לאלסאנה חלומות, היא רוצה להקים כפר תיירותי שירכז את כל תחומי האומנויות הבדואיות.
הפרויקט הביא לשינוי משמעותי בחייהן של הנשים רבות שלא עבדו, לא למדו ואשר בילו את רוב הזמן, מגיל צעיר, בטיפול בבית ובילדים. הכסף שהנשים מרוויחות מחזק את מעמדן בבית, ההערכה העצמית גבוה יותר והן זוכות למידה מסוימת של עצמאות כלכלית. 
אלסאנה (36), נשואה + 4, בעלת משפחה שתומכת מאוד בפעילות שלה. הוריה וגם משפחת בעלה עוזרים עם הילדים. היא מעידה שלמדה  המון תוך כדי העבודה ורכשה בטחון עצמי וניסיון רב. 
החלום שלה היה ללמוד באוניברסיטה. כיום היא אומרת שהניסיון והעבודה בשטח הם כמו אוניברסיטה. "אני מאמינה שאם מישהו עובד בקהילה, יש לו מטרה והוא רוצה לעשות שינוי הוא לא בהכרח צריך להיות אקדמאי. כל בן אדם במעשיו יכול לרצות את עצמו".

מרים אבו-רקיק		חוות צמחי המרפא

מרים אבו –רקיק
עם מרים אבו-רקיק קבענו להיפגש בחוות צמחי המרפא שלה שממוקמת בקצה היישוב תל-שבע. אבו-רקיק הגיעה כמה דקות אחרינו, ביקשה מאיתנו לחכות עוד רגע והלכה להתפלל. בינתיים השתרענו על המזרונים באוהל האירוח נהנות מהשקט והשלווה.
אבו–רקיק (39), רווקה, יזמת בדואית ברמ"ח אבריה, הקימה חווה לגידול צמחי מרפא שהיא גם מרכז מבקרים פעיל. היא גם יצרנית תכשירי קוסמטיקה וסבונים צמחיים, המשווקים תחת המותג "בת המדבר". אישה יוצאת דופן, מרשימה וחדורת מוטיבציה.
אבו-רקיק עוד זוכרת את ימי ילדותה בהם גרה באוהל, עד שעברה עם משפחתה לתל-שבע שם קבלו מגרש ובנו את בית הקבע שלהם. אימא שלה לא שמחה מהמעבר. אבו-רקיק מעידה שהיא דווקא כן שמחה לעבור לבית, "פחדתי מהגשם והרוח, פחדתי שהאוהל יפול", היא אומרת ומוסיפה: "מי שגר תקופה ארוכה באוהל מתגעגע. לנשים שגרו במאהל הייתה יותר תעסוקה. הן יצאו לעבוד בשטח, נפגשו האחת עם השנייה ואילו היום הן עושות רק עבודות בית. הקשר המשפחתי היה אז יותר חזק".
לדברי אבו –רקיק היא הגיע במזל לתחום היזמות. אביה הסכים להפתעתה שתיסע ללמוד בלונדון. "אין לי מושג איך הוא לא התנגד ללימודים", היא אומרת. היא נסעה ולמדה שיווק. היא בעלת תואר B.A. ולמעשה היא אשת העסקים הבדואית הראשונה.
כשחזרה, המשפחה רצתה לחתן אותה והופעלו עליה לחצים רבים. היא חשבה שהמצב ישתנה וזה לא קרה. הייתה לה אופציה לעזוב ללונדון או לתל-אביב אך היא לא רצתה. "מי אני בלונדון או בתל-אביב", היא אומרת, "פה גרה המשפחה שלי, האחיות שלי. פה זה השורשים שלי. לא רציתי שיגידו הינה היא למדה והיא עוזבת. רציתי להישאר ולשנות את דעתו של אבי".
12 שנה נמשכו המאבקים וכל שנה הייתה לה תקווה שיהיה יותר טוב והיא המשיכה להתעקש. היא רצתה להיות עצמאית, להתפרנס בעצמה ולא לבקש דמי כיס. היא החלה ליזום עסקים, התפרנסה בכבוד עד שהגיעה למיזם הנוכחי שלה שמאפשר לה לשלב בין המסורת לידע והמחזיר אותה חזרה לשורשים שכל כך חשובים לה.
הסבתא רבא של אבו-רקיק, סבתא ווטפא, הייתה מטפלת ברפואה משלימה. היא טיפלה באמצעות משחות ושמנים שעברו מדור לדור במשפחה, מגבר, לגבר. סבתא ווטפא, שחייה יותר ממאה שנה, הייתה האישה הראשונה שרכשה את הידע  בתחום מאבא שלה.

בחווה בתל-שבע אבו-רקיק מגדלת מגוון רחב של צמחי מדבר אורגניים מהם היא מפיקה את הסבונים והמשחות של בת המדבר. אחד מסודות הטפול בצמחי המרפא היה הקצח, שאומרים שהנביא מוחמד טיפל באמצעותו. "הקצח הוא ברכה", אומרת אבו-רקיק. מחקרים מראים שלקצח יש סגולות אנטי דלקתיות ואנטי בקטריאליות. את גרעיני הקצח ניתן לסחוט לשמן בעל סגולות רפואיות. אבו-רקיק משתמשת ביצור הסבונים והקרמים ב- 100% שמן קצח. היא מקפידה לשלב אותו בכל המוצרים. לסבון שדורש תהליך יצור ארוך, תכונות המקלות על בעיות עור כגון: אקנה, פסוריאזיס ועוד.

ומה החלום שלה? "השמים הם הגבול. אני רוצה להקים חברה שעוסקת בטיפול אורגני. משהו ברמה עולמית, שתהיה בין החברות הגדולות בעולם ושתעסיק הרבה נשים בדואיות". אבו-רקיק מבינה שכסף יביא לה את הכוח לשנות ולתרום לנשים הבדואיות.

___________________________________
אורנה גורן 052-3774700