דיונים רבים מוקדשים להימנעותן של נשים מבחירה במסלולי קידום ובמשרות ניהול. טור זה יציג תחילה שתי דוגמאות לדיונים בנושא, המציעים את חששן של נשים מלקיחת סיכונים כהסבר לתופעה.לדעתי, חששן זה של נשים, גם אם הוא קיים, אינו מולד, וברוח ספרה של סימון דה-בובואר "המין השני", הוא נבנה ומעוצב במהלך החיים. הדוגמא השלישית, בבואה ממקור לא צפוי, תדגיש עוד יותר עד כמה מוטבע בחברה מיתוס פסיביות וכניעות הנשים, ועד כמה גדול הוא האתגר בשינוי סטריאוטיפים ונורמות חברתיות מקובלות. 

דוגמא 1 - מדוע נשים נרתעות מקריירה בהיי-טק?, TheMarker, 15.7.2008: כתבה זו עוסקת בסיבות הגורמות לנשים לעזוב את תעשיית ההי-טק בסוף שנות השלושים לחייהן למרות הצטיינותן במדע, הנדסה וטכנולוגיה. בנושא זה דנתי בעבר ברשימה שעסקה בקונפליקט הקריירה-משפחה (29.05.2005). בכתבה שפורסמה ב- TheMarker, אותה אני מציגה כאן, מוצעים חמישה הסברים לתופעה: גבריות דומיננטית, בידוד עמו צריכות נשים רבות להתמודד, תפיסתן של נשים רבות את מסלול הקריירה כמסתורי ומפחיד כיוון שאין להן מדריכים מקצועיים, נותני חסות או אנשים שדואגים להן, העובדה שדפוסי ההתנהגות הזוכים לתגמול בתעשיית ההי-טק מאופיינים בלקיחת סיכון, ושעות העבודה הארוכות.
 
המאמר מסכם במסר שעל-פיו נשים נמנעות מביצוע משימות מאתגרות כיוון שכישלונן בביצוען של משימות אלה עלול להביאן לסיום הקריירה, זאת בשעה שכישלונותיהם של גברים זוכים לעידוד להתמודד שוב עם האתגר. בכתבה נטען גם כי היות ונשים אינן יכולות לשרוד כישלון מסוג זה הן מעצבות עבורן סביבת עבודה חסרת סיכונים. היות ומדובר בתרבות שבה לקיחת סיכונים זוכה לתגמול ולקידום, התנהגות זו בסביבה כזו בולמת בסופו של דבר את קידומן.
אחד הפתרונות המוצע בכתבה למניעת עזיבתן של נשים צעירות מוכשרות את תעשיית ההי-טק הוא ליווין ע"י מנטורית. פתרון זה, כך נטען, יפתור את בעיית בדידותן של הנשים בתעשיית ההי-טק ואף יגן עליהן מפני חלק מתופעות הסביבה הגברית. וכך, נטען, בתנאים בטוחים אלה, נשים תוכלנה לגבש לעצמן מסלול המוביל לקריירה ניהולית. 

בהקשר לנטען בכתבה זו ברצוני להתייחס לשתי תופעות: א. הדגשת העובדה שנשים נמנעות מלקיחת סיכונים ו- ב. ההצעה לסייע לנשים.
א. הדגשת העובדה שנשים נמנעות מלקיחת סיכונים: תופעה זו מוכרת בספרות בהקשר להבדל בהתייחסותם של נשים וגברים להצלחה ולכישלון: נשים נוטות להסביר את כישלונותיהן באמצעות אופיין וכישוריהן, בשעה שגברים נוטים להסביר את כישלונותיהם ע"י גורמים סביבתיים; באותו זמן, נשים מייחסות את הצלחותיהן לגורמים סביבתיים כאשר גברים מנכסים את הצלחתם לכישוריהם ואופיים. דיון נוסף בתופעה זו מופיע גם ברשימתי למה הן לא בוחרות ללמוד מדעי המחשב ברמה של 5 יחידות לימוד? (2.10.2005). המסר שלי בהקשר זה הוא שדפוסי התנהגות אלו אינם מולדים אלא מעוצבים, מחוזקים ומוטבעים במהלך חיינו על-פי נורמות חברתיות שחינוך מתאים עשוי לשנותן.

ב. ההצעה לסייע לנשים: הסיוע למהנדסות הצעירות המוצג כפתרון לבעיה, יפגע, לדעתי, בסופו של דבר בנשים בהן מדובר יותר מאשר יסייע. הסיבה לכך היא שפתרון זה מחזק ומבסס, בעת ובעונה אחת, ראשית, את הסטריאוטיפ המציג נשים כזקוקות לסיוע ושנית, את ההנחה שגברים אינם זקוקים לסיוע היות והם מתמודדים בהצלחה עם קשיים, למרות שאין הדבר בהכרח כך.
פתרון מתאים יותר לדעתי, הנובע מהרעיון שהצגתי בטור סיווג על-פי מגדר מול סיווג על-פי תכונות (25.4.2007), הוא ליווי ואמון לכל מי שראוי להשתייך לעתודה הניהולית של הארגון – גבר או אישה – מתוך ההכרה בחשיבות האימון בדרך להצטיינות בתפקידי ניהול. להערכתי, ארגונים שיאמצו גישה זו לא רק שיאפשרו לכל הראויים לתפקידי ניהול למצות את כשוריהם, אלא עשויים גם לשפר את ביצועיהם היות והעתודה הניהולית שלהם (המורכבת מנשים וגברים) תהיה מוכנה לתפקיד כשיגיע זמנה להנהיג את הארגון.

דוגמא 2 -  סיבה אחת לכך שנשים לא מגיעות למשרד המנכ"ל (הארץ, 14.7.2008): כתבה זו מציעה את גיל 40 כגורם המונע מנשים לכהן בתפקידים בכירים, היות ובגיל זה מקובל בארגונים גדולים להתקדם קידום משמעותי המוביל למנכ"לות.
גיל זה, כך נטען, נוח מאוד לגברים, אך לא לנשים, משלוש סיבות: א. מחויבותן של נשים לבית ולמשפחה; ב. היותן של נשים בגיל זה אמהות לבני- ובנות-עשרה, שלמרות שאינם זקוקים עוד לטיפול בסיסי, על האמהות להיות דרוכות להיענות לצרכיהם במהירות בכל עת; ג. נשים בגיל זה מתחילות לחוש שינויים הורמונאליים. בכתבה נטען כי סיבות אלה מביאות נשים בשנות ה- 40 לחייהן להימנע מהתמודדות על תפקידים תובעניים, כמו משרת מנכ"לות, כאשר בשנות ה- 50 לחייהן, כאשר הן מוכנות להתמודד על תפקידים אלה, הקידום יוצע לצעירים מהן ומועמדותן תרד מהפרק. כפתרון לבעיה, ד"ר לואן בריזנדין, המנהלת את מרפאת ההורמונים ומצב הרוח לנשים באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו, מציעה לה

רחיב את חלון הזדמנויות הקידום.
 
כמו במקרה הקודם, גם פתרון זה, כאשר הוא מוצע לנשים בלבד, עלול להנציח את התפיסה שמקורה בנורמות חברתיות, כי נשים זקוקות לפתרון מיוחד על מנת להתקדם, כאשר בהחלט יתכן שלא כל הנשים זקוקות לפתרון זה, ודווקא חלק מהגברים זקוק לו. להסבר טענתי נתמקד בשני הטיעונים הראשונים המוצעים כהסבר להימנעותן של נשים מלקיחת אחריות ניהולית. לשם כך חשבו על משפחה שבה אב המשפחה הוא זה המטפל בצרכי המתבגרים כאשר אם המשפחה פנויה לטיפוח הקריירה שלה. במשפחה כזו, האב הוא זה שייהנה מהרחבת טווח גילאי הקידום כאשר עבור האם שנות ה- 40 יתאימו מאוד לקידום. לטוענים כי זעום הוא מספרן של המשפחות שבהן חלוקת התפקידים היא כמו זו במשפחה הנ"ל אענה כי למעט נורמות חברתיות שניתן לשנותן, אין מניעה מחלוקת תפקידים כזו או דומה לה שתאפשר לשני ההורים לממש את שאיפותיהם.

ברוח הפתרון שהצעתי בדוגמא הקודמת, אני מציעה להרחיב את טווח גילאי הקידום לכל המתאימים לתפקידי ניהול – נשים וגברים. שוב, ניתן לראות, כי יש להתמקד בתכונה המבוקשת – במקרה שלנו, כושר ניהול – בבואנו לשקול את מועמדותם של נשים וגברים לתפקיד מסוים ולהתעלם מנושא המגדר שהופעתו בדיונים מסוג זה נובעת רק מנורמות חברתיות אותן ניתן לשנות.

עד כה ראינו שתי דוגמאות המסבירות את קיומה של תקרת הזכוכית בהימנעותן של נשים מלקיחת סיכונים, ומציעות להתגבר על המכשול ע"י סיוע לנשים במסלול קידומן. בשתי הדוגמאות הצעתי נקודת מבט ופתרון אלטרנטיביים, המבוססים על ההנחה כי כושר ניהול אינו תלוי מגדר וגיל, והמאפשרים הן לגברים והן לנשים למצות את כישוריהם באופן טוב יותר לטובת הארגונים בהם הם עובדים.
הדוגמא הבאה מראה כי התפיסה המציגה נשים כפאסיביות הזקוקות לתנאים מיוחדים על מנת להתקדם, מגובה ע"י מקור לא צפוי: מדע! עובדה זו מעצימה עוד יותר את האתגר שבביצוע השינוי התרבותי הדרוש.

דוגמא 3 - פתאום הביצית מתעוררת מתרדמתה, הארץ: דוגמא זו מראה כי חשיבה פטריארכאלית משפיעה אפילו על חשיבה מדעית. לטענתה של פרופ' אוולין פוקס קלר, פרופסור להיסטוריה ולפילוסופיה של המדע ב- MIT ומהביולוגיות החשובות בעולם, צורות המחשבה של המדע המודרני עוצבו ע"י אידיאולוגיה פטריארכאלית. למשל, "מנגנון ההפריה האנושי תואר במשך תקופה ארוכה כסיפור הרואי של חדירה וכיבוש: תא הזרע תואר כמאצ'ו פעיל וכוחני, שתוקף את הביצית, מצליח לחדור מבעד למעטפת שלה, ובכך לגרום להיווצרותו של העובר. הביצית, לעומת זאת, תוארה כחבילה סטאטית, פאסיבית ושמנה של חומרי מזון, המחכה לזרע הגברי שיעורר אותה מתרדמתה. נקודת מבט זו עוצבה ע"י גברים במשך מאות שנים". ואולם, טוענת קלר, "היום .. אנחנו יודעים שהסיפור לא מתחיל בהופעה של הזרע. התרחשויות חיוניות להתפתחות העובר מתחילות בביצית עוד לפני המפגש עם הזרע. ... ההפריה מתוארת עכשיו יותר כמפגש של שותפים, עם תפקיד שווה של שני הצדדים".
לדברי קלר, חקר תהליך ההפריה הוא רק דוגמה אחת לתחום שבו צורות מחשבה שמרניות ופטריארכאליות השפיעו על המחקר המדעי. לדבריה, בתחומים רבים נוספים של הביולוגיה, בהם גנטיקה, אקולוגיה ואבולוציה, חוקרים אמצו נקודת מבט זו ונטו לתאר את המציאות תוך שימוש בדימויים של שליטה ופיקוד וחיפוש אחר גורם דומיננטי או "אב מייסד" שיסביר כל תופעה. קלר עצמה תרמה תרומה משמעותית לחקר מערכות ביולוגיות מורכבות בהציעה נקודת מבט המבוססות על ארגון עצמי ושיתוף פעולה. 
דוגמא זו, בהמחישה שתפיסות חברתיות עשויות להשפיע גם על הצגתו של מדע, מחזקת עוד יותר את חשיבותה של מודעות להשפעתן של תפיסות חברתיות ותרבותיות מקובלות, שעוצבו במהלך ההיסטוריה האנושית אך אינן נכונות בהכרח.

סיכום
אם כך, מהי התשובה לכותרת הטור "מדוע מייחסים לנשים חשש מסיכון וכיצד חשש זה קשור לתקרת הזכוכית?". קישור שני אלו – חשש מסיכון ותקרת הזכוכית – נובע לדעתי מסטריאוטיפים  מקובלים על נשים וגברים, המייחסים לכל הנשים פחד מכישלון וחשש מסיכון כשלכל הגברים מיוחסות תכונות הפוכות. ביטולן של התנהגויות ונורמות חברתיות הנובעות מסטריאוטיפים אלה, עשוי להראות באופן ברור את אי-נכונותם ולהניח יסוד למוסכמות חברתיות אחרות שתטבנה בסופו של דבר עם כל החברה היות והיא תאפשר למצות באופן טוב יותר את הפוטנציאל הטמון בה.
בדומה למקרים אחרים בהם דנתי בטור זה, גם בהקשר לדיון כאן, להערכתי, חינוך מתאים עשוי להוביל לשינוי התנהגויות ובחירות חברתיות שבתורן תובלנה לשינויים של נורמות וסטריאוטיפים. על גישתי זו ניתן לקרוא ברשימות הבאות: יצירת תרבות המעודדת שונות: חינוך – חלק א', חלק ב', חלק ג'.

___________________________________
הכותבת היא חברת סגל במחלקה להוראת הטכנולוגיה והמדעים בטכניון. ניתן ליצור עימה קשר בדוא"ל.