הפכי לעמוד הבית
על סדר היום נשים וכסף גוף ונפש סטייל דרך חיים סלון פורומים שדרת אסימון קשרים
כתובת דוא"ל: סיסמא:  עדיין לא חברה?  הצטרפי עכשיו   שכחת סיסמא?
סלון ספרים
חידת פרלמן

''גרישה פרלמן דיבר סוף-סוף!'' הכריז העמוד הראשון של הניו יורק טיימס. הדיילי מייל הלונדוני הודיע בפשטות: ''האיש החכם בעולם סירב לקבל פרס של מיליון דולר!'' חידת פרלמן - סיפור על גאון ועל פריצת הדרך המתמטית של המאה מאת מאשה גֶסֶן
כתבות נוספות
* ולו שתי נשים
* לאלף את האינסוף
 
     
 
עוד באתר -
ארגוני נשים   |   קווי מצוקה   |   לוח אירועים   |   פסיפס האישה הישראלית   |   קשרים באסימון   |   אינדקס עסקים   |   הצטרפו לקבוצת אסימון   |  
המומלצים -
מתכונים   |   מחשבון נומרולוגיה   |   מחשבוני דיאטה   |   אסטרולוגיה   |   משחקים   |  
bannercostaatar2001.jpg
   
 

לשרוד כדי לספר
ילדה שכל קרוביה נרצחו בשואה נודדת בין בתי מנזר ובתי מחסה, שורדת זוועות והשפלות ונאלצת להתנצר ולהסתיר את יהדותה בכדי לשרוד. בימים אלו יוצא לאור ספרה של מרים סעידה המתאר את סיפור מרתק של הישרדות
מאת: כנרת צדיק
30/04/2008

כשמתחילים לקרוא בספרה של מרים סעדיה אפשר לטעות ולחשוב כי לא מדובר בספר שעוסק בזיכרונות מלחמה ושואה. הספר מתחיל בתיאור חיים רגילים, חיי משפחה ובילויים שהושפעו מרוח התרבות הפולנית. אך כגודל הציפייה להמשך עתיד ורוד כן הייתה גודל הנפילה והאסון. מכל משפחתה המורחבת בפולין מרים נשארה לבדה בעולם עוין ובזכות תושייתה שרדה אף כשהסיכויים היו קלושים.

מרים נולדה בשנת 1929 כמריה ברוניסלבה פישמן . ילדותה עברה עליה בנעימים בעיר לודז'. המשפחה הייתה אמידה  ואביה הרופא היה מוכר ומקובל גם בעיני הפולנים בעיר. כפולנים מלידה, דיברו ההורים עם הילדים בפולנית בלבד. מרים אהבה ללכת לבית הספר והוריה עודדו את ילדיהם לרכוש השכלה. מלבד בית הספר החיים כללו בילויים בחיק המשפחה, טיולים וביקורים אצל דודים. מרים גדלה בצילו של אחיה הגדול, אביגדור, שהיה ילד מוכשר, ועל כן החביב והמוערך במשפחה.

עד לפרוץ המלחמה לא נתנה את הדעת ליהדותה. מלבד סממנים בודדים של יהדות, לא ידעה דבר על הדת היהודית. כשפרצה המלחמה ורוחות האנטישמיות סערו היא הבינה כי היא שונה מחברותיה הפולניות לספסל הלימודים. אז הסבירה לה אימה, כי כמו חברותיה, גם היא פולנייה, אך היא פולנייה בת דת משה בעוד חברותיה הן פולניות בנות הדת הנוצרית. היא הוסיפה להרגיעה באמרה כי דבר לא יקרה ליהודים באירופה הנאורה של המאה העשרים. אימה הייתה זו שנהרגה בימים הראשונים למלחמה, כאשר ברחה המשפחה מלודז' לוורשה והותקפה בידי מטוסים גרמניים.
מרים, אחיה ואביה נאלצו לתפוס מחסה, אך לאחר זמן קצר נלקח האב לשורות הצבא הפולני ומאז נעלם. עד היום מרים אינה יודעת בוודאות כיצד סיים את חייו.
מרים ואחיה נלקחים על ידי בת דודתם הניה בחזרה ללודז', לבית הדודים הלה ובולק. הלה, אחותה של אימה, מגלה כלפי הילדים חמימות אימהית ואילו בעלה לא לגמרי. את האח המחונן הוא מעריץ ומחליט אף לאמצו בהליך רשמי. אולם את מרים הוא מסרב לקבל ומחליט לשלוח אותה לאחות אחרת של אמה, הידועה באישיותה הלא יציבה ומתגוררת בכפר.
אצל הדודה רניה בכפר החיים קשים מנשוא. מדובר בגטו ביאלובז'גי ומלבד העובדה שמדובר בחיי גטו ומחסור צפופים, מתגלים החיים עם הדודה כקשים עוד יותר. הדודה היא אישה קשה ומרירה ששומרת טינה לאימה של מרים על החיים הנוחים להם זכתה. את המחיר משלמת מרים ובמשך השנתיים שהיא מתגוררת אצל הדודה היא סובלת התעללויות קשות, מכות והשפלות. למרות שחיי היהודים קשים בגטו מנשוא, הדודה מוצאת דרך למצוא אוכל מספק ומרים מחלקת לא פעם פת לחם דקה שיועדה לה לילדים יהודים מורעבים. באחת הפעמים היא מוסרת את לחמה לאם בוכייה האוחזת תינוק גוסס בידיה. התינוק מכניס את הלחם לפיו ונושם את נשימתו האחרונה.

במאי 1942 מוצאת מרים דרך לחמוק מגטו ביאלובז'גי וחוזרת לבית הדודים הלה ובולק , שגרים כעת בוורשה. הדוד ,שלא רצה את מרים אצלו, משלם  לד"ר יוליה בילצקי, רופאה פולנייה כדי שתיתן למרים קורת גג. מרים מתגוררת אצל ד"ר בילצקי והוריה הזקנים בפרושקוב כשישה חודשים. החיים שם טובים יותר, היא זוכה ללכת לבית הספר וללמוד, דבר שכה אהבה. לאחר שיהדותה כמעט מתגלה בגלל חוסר ידע בדת הנוצרית, היא נשלחת ללמוד את עיקרי הדת הנוצרית במנזר. בינתיים היא נחש

פת לרציחות בני עמה כדבר שבשגרה. בזיכרונה נחרט הובלתו של הילד היהודי לייזר, בן השבע, שהובל ע"י חיילים גרמנים לקצה רחוב ונורה למוות. לאחר זמן קצר חברתה לכיתה חושפת את סוד יהדותה של מרים ומרים נאלצת לברוח שוב. היא מגלה כי אחיה ובת דודתה הניה נתפסו ונרצחו. הבשורה על מות אחיה שוברת את רוחה והיא בורחת לבית מנזר בכפר יגנצוב, שם היא מתנצרת. התנצרותה אינה מונעת מהנזירות לחשוד בה על יהדותה ולהתנכל לה. היא עוברת להיות פועלת ברפת בתנאים קשים ביותר. העבודה הקשה היא מעלות השחר עד חצות כמעט. היא עובדת עם פועלות עניות ובורות וקונה את חיבתן בעזרת כישרונה בכתיבת מכתבים רומנטיים למאהביהן. היא אף מוכרת את המכתבים תמורת פטורים מעבודות וכך זוכה לעיתים למנוחה כשרגליה אינן נושאות אותה יותר. בגלל היותה ילדה צנומה עבודתה אינה מועילה כמו של יתר הפועלות, היא זוכה לגידופים והתנכלויות מצד הנזירות אך מצליחה להישאר במנזר עד חורף 1945, בו מגיעים הרוסים. עם הגעתם, מרגישה מרים בטוחה ומתוודה על יהדותה. היא מגורשת מן המנזר ומוצאת עצמה שוב לבד. דודיה הלה ובולק גם הם נרצחו ואין לה לאן לפנות.
היא מוצאת מקלט במנזר אחר, בשימנוב, ומשם נודדת למוסד לנערות חסרות בית בוורשה.
בגלל רצונה העז להמשיך ללמוד, היא נעזרת בנזירות ומוצאת מקום של לימודי תיכון בפנימייה בירוסלב. היא לומדת שם עד שמגיע נציג של הסוכנות היהודית שמשכנע אותה לבוא ולפגוש את סבה, שחי בארץ ישראל.
לאחר שעלתה ארצה חוותה שנים של עוני, מאבק מתמיד להתקיים, אך לדבריה- כל אלה היו שווים את הרגעים הנפלאים שחוותה כשהגיעה לארצם של יהודים גאים. היא מוסיפה כי הראשוניות של הרגשות האלה לא פגה אצלה עד היום. 
מרים נישאה בארץ ליוחנן סעדיה, נולדים להם בן ובת ויש לה כיום שני נכדים. 

כמידי יום השואה, מרגישים כולם צורך לחלוק כבוד לנספים ומבטיחים לזכור עד עולם את זכרם. עבור הדור שלא חווה את הזוועות, די בסיפור אישי אחד בכדי להתוודע לגודלן. סיפור אמיתי של אדם אמיתי אחד או של משפחה אחת אמיתית. סיפור שיגרום לו להרגיש כה קרוב לגיבורים וללוותם נוכח הזוועות, לחוש אותן ממרחק שנים ולא להאמין. גיבורת הספר "לשרוד כדי לספר" היא אמיתית וקורות חייה המטלטלים, הזויים ככל שישמעו, הם אמיתיים. בזכות תושייתה ודבקותה בחיים היא הצליחה לשרוד, לספר את סיפורה ולהיות לפה לאלו שלא זכו שסיפורם יסופר.

סיפורה, כפי שהיא אומרת, אינו שלה בלבד אלא של הדמויות המתוארות בספרה,קרוביה ומכריה שנספו כולם בזוועות הנוראות. דמויות אלו מתוארות באנושיות נטולת התייפייפות שכן מדובר באנשים אמיתיים ולא בדמויות מסיפור אגדה. כשקוראים על חייהם הנוחים והטובים בטרם תפרוץ המלחמה ומלווים אותם לתהומות האסון, מבינים את משמעות הזיכרון. מרים נושאת איתה לכל מקום את זכר יקיריה ובייחוד את אחיה, כפי שהבטיחו זה לזו שיעשו אם המוות ישיג אחד מהם. בספר זה היא מנציחה את כולם. בפתיחת ספרה קוראת מרים סעדיה לכל הדמויות האמיתיות בספרה ולכל הנספים האחרים, לבוא ולהחיות עצמן על הדפים ולמלא את דפי הזיכרון בנוכחותם.

 

 הוסיפי תגובה    שלחי לחברה    גירסה להדפסה
     תגובות
 
הספור
, תל-אביב  20/05/2008 09:55:39
נהנתי לקרוא את אשר כתבה חברתי לעבודה.אני מכירה את מריםהרבה שנים.הכתיבה מצויינת.אני חברה בדור ההמשך,אעביר לחברותי את הספר.
תגובה לתגובה
  
+ ספרי ל.ת.
, , 26/05/2008 17:08:16

תגובה לתגובה
לשרוד בדי לספר
, הרצליה  02/05/2008 16:03:15
פותח הזדמנות לקרוא ולשמוע וכמובן לזכור
תגובה לתגובה
סיפור מרגש ל.ת.
,   01/05/2008 15:54:26

תגובה לתגובה
תל אביב
,   30/04/2008 17:50:11
חובה לקרא לזכור ולא לשכוח
סיפור אנושי קשה אך בהחלט מעורר הערכה לכוחות של האנשים שעברו את המלחמה ושרדו אותה בתעצומות נפש
תגובה לתגובה
לשרוד על אף הכל
,   30/04/2008 17:19:16
הכתבה מעוררת בנו את הזכרון של השואה וממחישה את השואה כפי שלא עושה אף טקס של יום השואה
6 מיליון יהודים שנספו הינו מספר לא ברור ובלתי נתפס
ספורה של מרים מבאר ומדגיש
כי ספורו של האחד הוא כעולם ומלואו
חובה לקרוא!!!
תגובה לתגובה
 
כתבות נוספות במדור  
פתאום באמצע האהבה פתאום באמצע האהבה
הכלה ממומביי הכלה ממומביי
   
-->
 
על סדר היום
החדשות שלנו
מזווית נשית
סטטיסטיקה
הסיפור שלה
סיפורים מהחיים
 
נשים וכסף
נשים ועסקים
יזמות עסקית
שוק העבודה
שוק ההון
צרכנות
 
גוף ונפש
רוחניות
אימון אישי
רפואה אלטרנטיבית
פנג שואי
קבלה
מרפלקסולוגיה ללמידה
 
סטייל
אופנה
טיפוח ויופי
דיאטה ותזונה
עיצובים
חדש על המדף
מבצעים והנחות
 
דרך חיים
אקדמיה לסקס
הורות וילדים
בריאות
הריון ולידה
זוגיות
אוכל
תיירות ונופש
 
סלון
תרבות ואמנות
ספרים
קולנוע וטלוויזיה
מופעים והצגות
תערוכות
 
אודות אסימון |  צרו קשר |  פרסמו אצלנו |  תנאי שימוש |  מפת האתר |  ארכיון כתבות |  תקנון רכישה באתר |  אסימון, טיולי חוויה ברוח נשית |  רשימת העסקים
אסימון - © כל הזכויות שמורות           site by InterPro magicnet          עיצוב: סטודיו Symbols